אסיה היא מולדתן של הדתות הגדולות, בודהיזם וברהמיניות, אסלאם, נצרות וקונפוציאניזם. דתות אחרות, נפוצות פחות זכו אף הן להתיר חותמן, בערו לרגע היסטורי מסויים, ודעכו, או עודן דועכות, תוך שהן משאירות את חותמן במנהג, באומנות ,ובזכרון.
בין הדתות הללו ניתן למנות את הדתות האיראניות, הזורואסטריות, והמניכאיות, וכן את השאמניזם שהיה מקובל בקרב העמים הנוודים של צפון ארואסיה, ועודנו נהוג במקומות מסויימים.
ככל הנוגע למרכז אסיה, ניתן לדבר בעיקר על שלוש מבין הדתות הללו, בודהיזם, זורואסטריות, ואסלאם.
הבודהיזם והאסלאם החיצוניות לאיזור נכנסו ל"ספינת האם" האיראנית, תוך שהן יוצרות ביטויים מקומיים, הזורואסטריות היא דת איראנית מקומית דואליסטית, כלומר המבדילה בין היסוד הרע ליסוד הטוב של היקום, ומיוצגים על ידי האל הטוב אהורה מאזדה, והאל הרע, אהרימן. פעם חיבבתי את הזורואסטרים, אולי בשל פולחן האש (המיצגת את המואר והטוב) העומד במרכזה, ואולי בשל היותה ה"אנדרדוג" באיראן שהפכה איסלאמית. עם זאת, מאז שלמדתי עליהם מעט, אני מחבב את את דת זרטושטרא פחות ופחות. בעיני היא דת שבגלגולה האחרון כדת מדינה, במסגרת האימפריה הסאסאנית, השושלת האיראנית הלא-מוסלמית האחרונה, הפכה למעין "כנסיה קתולית" שלא רק שהיתה זרה לרוב תושבי האימפריה הפרסית, אלא גם רדפה מדי פעם בפועל מערכות אמונה אחרות, בינהן את הבודהיזם, שנדחק ממזרח איראן, עד חיסולו הסופי בשל התאסלמות האוכלוסיה כולה עד למאה העשירית.
בנוסף, תרמה הזורואסטריות לא מעט לדתות המונותאיסטיות, ליהדות ומשם לנצרות והאסלאם. ישנה סבירות גבוהה לכך שרעיונות הנבואה, ההתגלות, הטהרה והטומאה, כולל הנידה, הגיעו בחלקם הגדול מהתאולוגיה הזורואסטרית. רעיונות נוספים שהתגלגלו לדתות האברהמיות הן אחרית הימים, הגאולה העולמית, ודמותו של המשיח. אני די בטוח שאהרימן יושב אי שם וצוחק למחשבה על מספר המתים שהוקרבו על מזבח הרעיונות שיצר משחק השח הנצחי בינו לבין אהורה מאזדה.
אבל כאן בארכיטקטורה עסקינן, לא בבכיינות תאולוגית, ולכן,
שני מבנים יחודיים תרמו הזורואסטרים למרכז אסיה ואיראן, מקדש האש, ומגדל השתיקה.
מקדש האש, אתשכדה (آتشکده) הוא מבנה בו התקיים פולחן המוקדש לאש קדושה, המייצגת כאמור את הייסוד הטוב והמואר שבעולם, ואל המזבח הופנו התפילות, והמזמורים מתוך הגתות הקדושות. המבנה מאופיין בכיפה, ובארבע קשתות הפונות לארבעת הכיוונים, האופיניות לאדריכלות האיראנית, הצ'אהר-טאק (چهارطاق).

"מגדל השתיקה" הוא מושג מערבי לחלוטין למבנה הנקרא דח'מה (دخمه). הדכמה הוא מבנה מעוגל, בעל גג שטוח ובמרכזו חלל. המבנה משמש להפקרת גופות המתים למאכל עופות דורסים. הסיבה לכך היא בכדי למנוע מגופת המת לטמא את המים והאדמה.
כיום המנהג מתקיים ככל הנראה אך ורק בהודו, בקרב קהילת הפארסי (בפ' דגושה), זורואסטרים הודים ממוצא איראני, ורק באיזורים בהם יש אוכלוסית נשרים סבירה, שכן רובה הושמדה בהרעלות בעשרות השנים האחרות.
אם אתם ילדים בני 14 ומטה הצופים בתמונות הבאות, כך נראה הגוף האנושי בהתכלותו הבלתי נמנעת. תתמודדו עם זה.






ככל הידוע לי, לא הושם בדכמה.
למן סביבות המאה הראשונה לספירה, ועד התבססות האסלאם במזרח איראן במאה השמינית, היתה באיזור נוכחות בודהיסטית חזקה, במיוחד בבקטריה שבאיזור טג'יקיסתאן, ואפגניסתאן המודרניות, וכן באגן טארים שבשינג'יאנג של ימינו.הבודהיזם התבסס תחת שליטת האימפריה הקושאנית, עם נוודי איראני שמלכיו תמכו רבות בקהילה הבודהיסטית. בשל הסינקריטיזם האופייני לאיזור, הושפע הבודהיזם מייסודות מקומיים, איראנים ואף יוונים. בשל המגע עם היוונים, צאצאי הכובשים שהתלוו לאלכסנדר מוקדון, נוצרה למשל האומנות הגרקו-בקטרית, אולי אחת מסוגות האומנות הדתית היפות בהיסטוריה.
עם בוא האסלאם, החל תהליך של המרת דת בקרב האוכלוסיה, והסרת התמיכה הכלכלית הדרושה לשם קיום קהילה נזירית ומוסדות אחרים פסקה. כתוצאה מכך הבודהיזם נעלם מן האיזור, תחילה מבקטריה, ולאחר מכן מטארים. הבודהיזם האיראני הותיר את חותמו בעיקר בשל העובדה שממנו עברה התורה הבודהיסטית לסין, ורבים מן המתרגמים והמיסיונרים הראשונים שפעלו בסין, היו ממוצא איראני, סוגדים, פרתים, בקטרים או אחרים.
כיום השרידים היחידים הם כתבים מתפוררים,בשפות הודיות או איראניות, שמתגלים מדי פעם בטארים ואפגאניסתאן, ואתרים בודהיסטים לא מעטים, שנשתמרו בדרגות שונות, באפגניסתאן, טג'יקיסתאן, אוזבקיסתאן, ואולי מערבה עד גבול תורכמניסתאן-איראן המודרנית. יש לציין שההרס והעדר ממצאים חומרים מספקים, מקשים לשרטט תמונה מדוייקת של פני הבודהיזם האיראני, ויש לקוות שמחקרים עתידיים יתנו תמונה ברורה יותר של פני הדברים.
שני המבנים העיקריים שנותרו ,גם אם לרוב במצב הרוס למדי הם הסטופה, והוויהארא.
הסטופה היא מבנה מעוגל, המשמש לאחסון שרידים קדושים, הקשורים לרוב בבודהא, אחד מתלמידיו, או אישים בודהיסטים חשובים אחרים, וכן סוטרות, כתבים קאנונים בודהיסטים. סביב הסטופה מתנהלים טקסים כגון הקפות, מזמורים, ומדיטציה. מוצא הסטופה מהודו, שם צורתה עגולה לחלוטין, מן הארכיטקטורה האיראנית היא קיבלה לעיתים בסיס רבוע, ולעיתים פלטפורמה מדורגת, בהמשך היא קיבלה את צורתה המזרח האסיאתית, הידועה כפגודה.

מקור:www.wadsam.com

הוויהארה היא מנזר, בסיס הקהילה והלמדנות הבודהיסטית, בה העתיקו, שיננו, ובהמשך תרגמו סוטרות לשפות שונות, ובה התפלמסו ותרגלו מדיטציה. שרידי וויהארות פזורות ברחבי מרכז אסיה בדרגות השתמרות שונות.

מקור:www.wadsam.com

שני אלמנטים נוספים הם פסלי בודהא, כדוגמת אלו בעמק במיאן שנהרסו באקט ברברי על ידי הטאליבאן בשנת 2001. ומערות התבודדות הפזורות בכל רחבי העולם האיראני המזרחי, ואולי אף באיראן המערבית עצמה.



מקור:http://www.transoxiana.org/12/compareti-iranian_buddhism.php
הבודהיזם האיראני נעלם, אך הותיר את חותמו בתרבויות שכנות, בטיבט, בסין, ובצורה מסויימת אפילו על האסלאם.
חלק נוסף על הבניה הדתית המוסלמית של מרכז אסיה יפורסם בקרוב.