התורכים של כת הצבעוני

מגוונים הם פרחי הגן שעטרו את בוסתנאות האסלאם, אך מעל לכל הורדים מעלי הניחוח, היקינתון בבוהק הספיר שבו והנרקיס המשכר, עמד אחד, עניו ושפל שפתות.

הצבעוני.

בתצורת הבר הפראית שממנה באו היו ידועים פרחי הצבעוני לנוודים התורכים ממכורתם שבמרכז אסיה. ועד ימינו מעטרים מינים רבים בשלל צבעיהם את מרעות האביב של הטיאן שאן, הפמיר והינדו קוש. אין וודאות גמורה בנוגע לאימתי הפכו הצבעונים לציר יסוד בגינון תרבויות אסיה המערבית, אך נראה שכבר בשחר התקופה האסלאמית של מרכז אסיה פרחו בגני חורסאן ומערב איראן מרבדי צבעונים שלוקטו מן הבר, ואזכורם בשירתם של גדולי השיר הפרסית כסעדי, כיאם, רומי ואחרים מצביע על חיבה רבה לטיפות הארגמן והזהב שהפגינו צבעונים מוקדמים אלו.

Tulipa schrenckii
Tulipa schrenckii -צבעוני בר בערבות קזחסטאן

צבאות התורכים הסלג'וקים, אשר הגרו לערבות אנטוליה הברוכות על מקנם, אהלם וטפם הביאו את פקעות הצבעוני האהוב ממכורתם, ואלה נשתלו בגני מולדתם החדשה, אך גם נזרעו בגילופי ארמון ,אריחי קיר ומצבות בערים התורכיות המוקדמות. עדות להגירה אתנית ובוטנית זאת ממרכז אסיה ניכרת בשכיחותם של מיני צבעוני פליטי תרבות ממוצא מרכז אסייאתי שנוספו לכשבעת מיני הבר המקוריים של אנאטוליה.

כיבושה של קונסטנטינופול (1453) בידי צבאותיו של מחמט הכובש לבית עות'מן, הביאו גם לכיבושה הסופי של עיר הנצח בידי פרחי הצבעוני, ואלה מיהרו לטפס ולעטר את אריחי המסגדים הצומחים בה, את שולי כתבי היד שהזהיבו בספריותיה ואת משעולי הגן המתפשטים בחצרות האבן הנסתרות.

Ottoman satin kaftan, belonging to sultan Suleyman II (1687-1691)
קאפטן-בגד עות'מני ממוצא מרכז אסיאתי ועליו דוגמת צבעונים

Tulip2-compressed

גני האסלאם היו מאז ומעולם סמל ומרמז לניחוחות העולם שמעבר, נדוניה אשר נורשה להם מן התרבות הפרסית הקדומה על מפלטי העדן מוקפי החומה ומפולגי המים שהקימה, והגן האיסלאמי הקלאסי על עצי הדולב הצדיקים שבו, הברושים ישרי הדרך והגאומטריה הסדורה שבבסיסו, היוו ביטוי סמלי ואסתטי לסדר האלוהי השזור בכל. ערוגות הפרחים הסדורות שריבדו את משעוליו ובשמו את אוויר הגן היו חלק בלתי נפרד מחזות הגן בתרבות המוסלמית של מערב אסיה, וכאמור, בין היסמין, היקינטון, הנרקיס ואף הורד האהוב, מקומו של הצבעוני הצנוע היה מרכזי להפליא.

כסמל ורמז לאלוהי, שמו התורכו-פרסי של הצבעוני (לאלה, لاله), מרמז על שמו של המוחלט בשיכול אותיות, בעוד שראשה השמוט של התפרחת בשיא עונתה, כקדה בצניעות אל מול הבורא, היוותה תזכורת בוערת לשפלות האדם בפני בוראו. בשל הסמליות הקדושה הקשורה בו והחן הרב שבין עליו, היה הצבעוני מושא אהוב למשוררים, ציירים, קליגרפים, מעטרי ספרים, צורפי אריחים ושאר אנשי אמת ואמנות, ואלה הפכו את כת הצבעוני לאחד מעמודי התווך של האסתטיקה העות'מנית.

c907459957e86fd17916adf8653b133b.jpg

למן המאה ה-16,התחרו בינהם גנני איסטנבול בטיפוח זני צבעוני חדשים, במירוץ חימוש בוטני של צורה וצבע, כה עזה היתה התחרות ורווית יצרים להפיק את הצבעוני המושלם, עד כי נפוצו סיפורים על מסכות כואבות של גניבה, בגידה ואף רצח בהרעלה על מנת להשיג פקעת נדירה או להביך מטפח צבעונים יריב למקצוע. בתקופה זאת דובר על אלפי זנים גנניים של צבעונים, אשר נשאו על שפתותיהם שמות ציוריים כגון "אדום קטן", שפם צהוב, ואף "חנית הרימון" ו"מקור האור". למרבה הצער, זנים הסטוריים אלו אבדו לנו כיום כמעט לחלוטין.

בניגוד ליורשיהם לטירוף הצבעונים שבהולנד, ההעדפה העות'מנית היתה לרוב לתפרחות דמויות שקד אדום וקטן, ולהן עלי כותרת צרים ודמויי להב. "צבעוני מחט" אלה, המשוייכים כיום למין Tulipa acuminate, לא מצאו חן רב בעיני האירופאים, שהעדיפו תפרחות תפוחות ורב גוניות. בנוסף לחוסר הבנתם הבסיסי לגבי אלגנטיות גננית מהי, טעו השגרירים הארופאים גם לגבי שמו של הצבעוני, ופירשו את הסברם של מארחיהם העות'מנים כי צורתו של הצבעוני היא כמראה כובע-תכריך תורכי, בתור ביטוי שמו של הפרח עצמו, וכינו אותו בהתאם טולבאנד (טורבאן, מפרסית: דלבאנד), או בהגייה גרמאנית שבורה: טולפ(אן).

וכך בא לעולם הטוליפ, אותו פרח גן צנוע קומה אך מרהיב בערוגותיו כצבאות תורכים בשערי וינה, אשר ניקד את דרכו מארצות מרכז אסיה לארצות השפלה בכתמי צבע, שירה ודם.

Tulipa acuminata

"צבעוני מחט"- Tulipa acuminate

ff3c7851f7ee3a725e61d8d596348f45
חברי גילדת הגננים נושאים צבעוני ענק מעיסת נייר בתהלוכה סולטאנית בהיפודרום של קונסטנטינופול.
ecea90abfd14444162a2bd6ed1195d59
דוגמת צבעוני על אריח "איזניק" עות'מני קלאסי.
26232580_10155923938287368_7570672466830255475_o
כוס תה דמויית צבעוני- יורשת תורכית מודרנית לתרבות הצבעונים העות'מנית.

istanbul-tulips.jpg

פראות ושליטה בגן הסיני הקלאסי

התרבות הסינית ידועה ברבים בחיבתה אל הטבעי והגולמי, ואלה מהדהדים בשירתה, בציוריה ובחושיה האומנותיים.

עם זאת, ניתן לטעון כי גישתה של התרבות הסינית אל הטבעי טעונה ברבדים של שליטה ונטרול, תוך הכלה מירבית של היפה והמועיל אך הרחקה
ותיעול של הרע, המזיק והמסוכן הטמון בטבע בצורתו הגולמית.

כמו רבים וטובים מניצני האנושות, התרבות הסינית החלה את דרכה על מצע חקלאי הנטוע בינות עמקי הנהר הצהוב והיובלים הקשורים בו. בין פסגות ההרים שבמערב ובדרום לערבות ומישורי ההצפה שמצפון וממזרח היו נתונים החקלאים הנאוליתים שלימים התגבשו כ"בני האן" למוראות הטבע הקשורים בבצורות, שטפונות, חיות טרף ומגיפות.

ההרים, מושא מוקדם ונורא הוד לפולחן, שימשו כמקור חשוב למיני מזונות, חומרי רפואה ועצי בעירה, אך גם מקום בלתי צפוי ומסוכן למרחיק לכת, שופע סכנות טבעיות ועל-טבעיות כאחד.

הנהר הצהוב, אולי מן הפראיים והבלתי נשלטים שבנהרות העולם, שימש כמקור ברור לשפע וברכה בדמות שדות דגן וצייד אך גם כמחולל מוות סדרתי בצורת הצפות חמורות ומעלות הרס.

עם עלייתה ההדרגתית של התרבות העירונית, החל משושלת שאנג, חלה גם עלייה במורכבות ובריבוד החברתי של אוכלוסיית המישורים המרכזיים שיהיו לסין.

כמאפיין אנשים עם משאבים מרובים ויותר מדי זמן פנוי, החלה אצולת שאנג בבניית גנים, בהם טופחו חיות ציד אקזוטיות ומיני עצי פרי, נוי ושאר ירקות.
גני ציד ואספקה חקלאית אלו המשיכו להתפתח ולספוג מורכבות סמלית וצורנית לאורך הזמנים, עד שהגיעו להבשלה בערך סביב שושלת סונג (960–
1279). הגן הסיני בצורתו הבשלה מבטא מנעד רכב של שימושים ורבדים סמליים וזאת תוך גילוי עושר צורני מרהיב עין.

בנוי כמתחם סגור ומסוגר מן העולם החיצון שימש הגן הסיני המסורתי כמקום הגות מפלט והתרועעות לאליטה המנהלתית, בו יכלו שועי התקופה לארח את דומיהם לשתית תה, להתבודד לשם כתיבת שירה או תרגול קליגרפיה, לארח פילגש אהובה ולפרוט עליי מיתר וכמובן כמקום להפגין בו את עושרם המופלג וטוב טעמם.

הכיס העמוק של רבים מחברי אליטת המשכילים אפשרה להם להקים גנים לתפארת ומתוכננים בקפידה, בהם נשזרו שבילים וגשרים, חומות פנים ושערים, מסדרונות מקורים וביתנים ברשת מקבילה של בריכות ופלגי מים, משוכות במבוק, זני פרחים אקזוטיים ואבנים טבעיות, וזאת באיזון הרמוני להפליא.

מתכנן גנים מיומן השכיל לעשות שימוש באמצעים צורניים אלה, ויכל לרקחם לכדי שלל כיווני חשיפה ומראות מתחלפים היוצרים תחושת חידוש בכל פניית משעול ומאחורי כל עץ וסלע.

תחושת הרוגע השלווה והבדידות המזהרת האופיינית כל כך לגנים הסינים שואבת משימוש מחושב בניגודים האסתטיים שבין מוצל ומואר, רק וקשה, זורם וקבוע ופתוח וסגור, וזאת תוך מתאם בין מיקרוקוסמוס למקרוקוסמוס, תוך צמצום התמצית של נופים רחבי ידיים לכדי מרחב מוגבל ואת עקרון האיזון שבין היין והיאנג בכללותו, שהם בתורם ביטוי לאחד הגדול שהוא בתורו מקור ריבוא הדברים.

חשיבות מיוחדת בעיצוב הגן הסיני הקלאסי ניתנה לבחירתם ומיקומם הנכון של אבנים, ואבנים בעלות "מוזרות" אסתטית ומרקם נאה הועדפו לשם בניית גנים, לא פעם תוך הובלתם מכל רחבי סין במחיר כספי ניכר. האבנים לצורך בניית הגן נבחרו בקפידה, והוצבו כך שגווניהם, צורתם, ונימיהם יראו בבהירות המירבית תחת גשם דק או אור הירח, והלחות הנאגרת בשקעיהן יוסיפו להן נופח מיוחד.

במסגרת הסמליות הקוסמולוגית והדאואיסטית הדקיקה החולפת כחוט השני ושוזרת את חלקי הגן השונים למכלול אסתטי אחד, נתפסו אבנים וסלעים אלו כמעין "צ'י" גולמי, וכביטוי למהלכו של הדאו, החוק הטבעי המושל בכל, בעיצוב בחומר של האלמנטים השונים כאבן רוח ומים.

השימוש בעקרונות ובאלמנטים השונים הללו,וכן במידור האופייני לגינות הסיני, משמעם הוא שגם בגנים קטנים יחסית ניתן ליצור אפקט בעל תוקף דומה, והדבר איפשר ומאפשר גם לאנשים בעלי נכסים צנועים יותר להנות מעולם הצללים הפואטי הנוצר בגן הסיני הקלאסי, ומיתרונותיו הרוחניים והחברתיים.

网师园.jpg

הגן הסיני, על הסמליות הדאואיסטית שבו, ארוגות פרחיו הסדורות בקפדנות, משעוליו המתונים, אגמיו בזעיר אנפין והרי האבן הפיסוליים שבו מייצגים תמונה של הטבעי בצורתו האידיאלית, כפי שהטבע "אמור להיות" באופן המטיב עם האדם אך נטול העוקץ ההרסני המאיים על הסדר האנושי שהוא בבואה מדומיינת של סדר קוסמי מדומיין לא פחות.

ציורי הדיו המפורסמים של תקופת שושלת סונג, שייתכן וכמה מהם אף צוירו בביתן גן זה או אחר בהאנגג'ואו או מפלט משכילים חלופי, מציגים פעמים רבות הרים נישאים ועטויי ערפל ובהם צוקי גרניט מכוסי אורנים מסוקסים מגיל ורוח. פה ושם יראה דייג בודד היושב בסירתו בלב אגם או איכר ותאו החוצים גשר מרוחק.

屈鼎
הרים בציורו המפורסם של צ'ו דינג, (屈鼎 ,מת 1056). ממקור משאבים ומושא פולחני לאובייקט להרהור מרוחק.

ציורים אלו כאמור, לא צוירו על ידי אמן אשר יצא לטבע לתעד את הוד ההרים, אלא לרוב על ידי אדם משכיל אשר ישב לעת פנאי בגנו המוגן חומה, מוקף צוקים מוקטנים ואגמי פרא זעירים, וסביבם יערות של במבוק וסבכי אדמונית ושזיף הפורחים בעונתם המדוייקת.

את הנטייה הסינית למידור ונטרול עוקצו הפראי של הטבע ניתן אולי גם לראות בתרבות הפארקים ושמורות הטבע המודרניות בסין, כאשר שבילים מוסדרים ונוחים להליכה מכוונים את קהל המבקרים דרך מעברים מוגבלים המכוונים לנקודות תצפית "אידיאליות".

אפשר אולי להתייחס בלגלוג לנטיה הסינית האמורה בהשוואה לגישה המערבית המודרנית לחלוטין של "יציאה בלתי אמצעית לטבע", אך אולי כדאי לזכור שגישה זאת הגיעה להבשלה רק לאחר מאות שנים של אילוף, כיפוף והכנעת המערכות האקולוגיות לצרכי האדם ועיקור רובו מחיות טרף, מחלות ושאר שיקוצין, כך שנראה כי נטילת העוקץ מאותו "טבעי", תהליך שהחלו אבי אבות כולנו בתקופה הנאוליתית, מאפשר לרובנו, בהתאם לעומק הכיס וצבע הדרכון, לסייר בגן הענק שטיפחנו, מוגנים מכל רע.

ולהנות מפלגי המים, משב הרוח בעלים ומניחוח הפריחה.

בתמונות: איזון בין אלמנטים בגן הסיני הקלאסי.

מידור וצללים בגן חבטת זנב הדג, (波剌花园 bola huayuan) איזור דונגז'ימן, בייג'ינג. 2018

אבנים כ"דאו" גולמי בגן חבטת זנב הדג, (波剌花园 bola huayuan) איזור דונגז'ימן, בייג'ינג. 2018

קלאסיקה סינית של עירוב שימושים: גן אמן הרשתות,( 网师园; Wǎngshī yuán), סוג'ואו.

הטבע כאידיאל נשלט, פנג'ינג (בונסאי) מאשל סיני.

 

Image may contain: outdoor
Image may contain: plant, outdoor and nature
No automatic alt text available.

גורלו של מנזר הנחושת

הצירוף בודהיזם איראני, נשמע כיום מלאכותי למדי, אך הוא מייצג מאות שנים של קיום מסורת בודהיסטית חיה ונושמת, של בני עמים איראנים שונים, אשר חיו ומתו לצד וכחלק מן המרכזים הבודהיסטים במרכז אסיה, אשר הגו, ניתחו, והבינו את התורה הבודהיסטית בשפתם הם, ותרמו להתפתחותה.

התרבות הבודהיסטית, שחדרה לראשונה למרחבים האיראנים סביב ראשית האלף הראשון לספירה, לא היתה אמנם הדת היחידה באיזור, אלא חלק ממארג שלם של דתות ואמונות מקומיות ואוניברסליות , מארג שהתבטא פעמים רבות בסנקרטיזם מובהק, אך היא זכתה למקום מרכזי בחלק מאיזוריה השונים של מרכז אסיה, ובמיוחד בגנדהארה, בקטריה, ואגן טארים. באיזורים אלו מצאו את מקומן רבות מאסכולות הבודהיזם המוקדם, ובמיוחד הסרווסטיוודה, שזכתה לתפוצה משמעותית, וכן מצאה את מקומה התנועה המהאיאנית על רבדיה השונים, שייתכן וחלקם החלו במרכז אסיה עצמה. המרכזים הבודהיסטים קמו לאורך וכתלות בדרכי המסחר האירואסיאתים, תוך קשר הדוק לשיירות הסוחרים העוברים בהן, וכן לפטרונות ממלכתית. המרכזים הבודהיסטים החלו את דרכם כבעלי אופי הודי מובהק, אך בהדרגה קיבלו צביון מקומי, בסגנונם האדריכלי, ובאומנות החזותית שחוללו אשר שאבה ממקורות שונים, בהם הלניסטיים, איראנים, והודים. יצירה מקורית נכתבה בשפות מקומיות כבקטרית, חוטאנית, ואחרות, אך מעמדן של השפות ההודיות כשפות הליטורגיות, נשמר. בחלק מן הכתבים שנשתמרו, מופיעים אלמנטים המושפעים מהתרבות ודרכי העולם האיראני, ומתוך התחשבות בו.

הנזירים האיראנים על ארצות מוצאם השונות היו הראשונים לשמש כמסיונרים ומתרגמים של טקסטים בודהיסטים בסין, כשהם משמשים גורם מכריע בנטיעת התורה הבודהיסטית על אדמתה, התפתחות שלה משמעויות עתידיות אדירות בהקשר ההיסטורי של מזרח אסיה ככלל, ושל הבודהיזם בפרט.

סופו של הבודהיזם בעולם האיראני הגיע עם הכיבוש המוסלמי, כאשר רדיפות פעילות, וצמצום התמיכה הקהילתית במוסדותיו הביאו להכחדתו הסופית, במאה האחת עשרה.

בשל ההרס הטבעי או המכוון, הזמן הרב שחלף מאז נטישת המנזר הבודהיסטי האחרון במרכז אסיה,   והקושי הלשוני הקשור במחקר של הבודהיזם האיראני, רבים עוד הפרטים החסרים בנוגע להיסטוריה וטיבו של הבודהיזם בקרב האיראנים.

מאס איינק הוא שמו של אתר ארכאולוגי מדרום לקאבול, מן החשובים באפגניסטאן. האתר מכיל ריכוז משמעותי של אתרים בודהיסטים הכוללים מכלולי מנזרים, סטופות ומקדשים, בשטח המשתרע על פני כשישה קילומטרים רבועים. האתר שנחפר מאז שנות השבעים מתברר בהדרגה כאחד מן האתרים הבודהיסטים החשובים במרכז אסיה, וחושף כאלף שנים של נוכחות בודהיסטית באזור ההסטורי של גנדהארה.

תרבות גנדהארה היא נקודת היתוך מרתקת בין העולם ההלניסטי והאיראני לתרבות ההודית , תולדה של כיבושי אלכסנדר מוקדון ונוכחות מקומית של עמים הודו-איראנים. מאס איינק הגיעה לשיא גודלה והשפעתה תחת האימפריה הקושאנית, בין המאות הראשונה לחמישית לספירה. יש המאמינים כי באיזור זה נוצרו היצוגים האנושיים הראשונים של הבודהא, תחת השפעה הלניסטית, וכי בגנדהארה התחוללו פרקים חשובים בתנועת המהאיאנה, זרם הבודהיזם המדגיש פעולה בעולם כתנאי להתעוררות אך גם כולל עולם מיתולוגי רחב היקף שחלקו התחולל אולי בהשפעת התרבות האיראנית-בודהיסטית של מרכז אסיה. בניגוד לשמו (פשטו: מקור נחושת קטן) אתר מאס איינק יושב על מרבץ הנחושת הגדול ביותר באפגניסטאן, ולניצולו משמעות אדירה לקופת המדינה (ולכיסי הבכירים המנהלים אותה). האתר נמכר בחוזה לפני מספר שנים לחברת כריה סינית, ונידון להריסה כתוצאה מכריית הנחושת בבור פתוח. 

הריסתו המתוכננת של מאס איינק הושוותה בידי חוקרים וארכאולוגים להשמדת פסלי הבודהא הענקיים בבמיאן, על ידי כנופיות הטאליבן ב2001, ונדחתה מאז מספר פעמים בשל שיקולים שונים. על מנת להציל את שניתן עובדים כיום באיזור צוותי חפירה בין לאומיים במירוץ נגד הזמן לחלץ את כל שניתן, וזאת תחת תנאי שטח קשים, איום לוחמי הטאליבן שעוד מסתובבים בשטח, ובוזזי עתיקות שכבר הסבו נזק רב לאתר ואוצרותיו. לאחרונה נחשף במס איינק פסל בודהא שלם, מאורע נדיר בשל הסרת ראשי פסלים רבים על ידי בוזזים או כהשחתה מטעמי דת . הפסל מדגים שילוב טכניקת סטוקו ממקור ים תיכוני עם סמליות ממוצא הודו-איראני, וייחודי בכך שהוא עוד נושא את צבעי המקור של תווי הפנים (הפסלים היוונים המייצגים כיום "אסטיקה קלאסית" של שיש לבן ובתולי היו למעשה צבועים בצבעים עזים) ומהווה עדות לשילוב ההשפעות ונקודת ההיתוך החשובה הזאת על דרכי המשי. 

יש לקוות כי ימצא הסדר המאפשר להותיר בשלמותו את האתר החשוב הזה ויאפשר לנו להטיל אור נוסף על הנוכחות בת אלף השנים של התורה הבודהיסטית במרכז אסיה.

תמונות מתוך: http://www.savingmesaynak.com/  ומקורות נוספים.

ארכיטקטורה: מצודות הנפש

که خانه ساختن آیین کاروانی نیستد

دل ای سلیم بر این کاروانسرا مبند

"הו לב תמים, בקארואנסרא זה אל תשים מבטחך,  באשר עשיית מעון אין הוא ממנהגם של נוודים"

                                                                                                                            (סעדי)

TiflisCamelCaravan7958

קרואנסראי ׁ (במקור: קארואנסרא  كاروانسرا)  הוא מונח בפרסית, המתייחס למתחם סגור, המשמש להלנת עוברי דרך, על פי רוב שיירות סוחרים או עולי רגל ומספק להם ולבהמותיהם הגנה מתלאות וסכנות הדרך.

במתחמים אלו זכו  השיירות  למחסה מפני שודדי דרכים ותנאי האקלים הקשים, ולעיתים גם לשרותים שונים כגון נפחיה, שירותי וטרינריה, בית מרחץ, ומסגד. מבנים אלו נבנו לאורך נתיבי הסחר והעלייה לרגל, מהרי הטיאן שאן במזרח ועד צפון אפריקה והבלקן במערב.

אורחי קרואנסראי. מיניאטורה עות'מנית.
אורחי קרואנסראי. מיניאטורה עות'מנית.

רשתות הקראונסראי, המוכרים במקומותינו בשם התורכי "חאן", התבססו על מבנים העשויים אבן, לבני בוץ, או לבנים שרופות, רבועים או מלבנים בצורתם. מבנים אלו היו בעלי קומה אחת או יותר,סגורים כלפי חוץ ומקיפים חצר פתוחה או מקורה. הקרואנסראי נבנו על פי רוב במרחקים קבועים של כשלושים קילומטרים בציר האורך, או פחות מכך בצירי גובה, ואפשרו את הבטחת תנועתם של סוחרים, עולי רגל ואחרים, ושמשו גם כסמלים של סמכות שלטונית וכתחנות מיסוי. המימון להקמת ותחזוקת המבנים הגיע לעיתים מפטרונים מקומיים, אך פעמים רבות מקורו היה בשלטון עצמו, ומבני קרוואנסראיי רבים באיראן, באנטוליה ובמקומות אחרים עוטרו בשערי איוואן מפוארים, אריחים מזוגגים בשלל צבעים וכתובות הקדשה, כראוי למבנים ממלכתיים.

Sultanhani Caravanserai סלג'וקי. אנטוליה, מאה- 13.
Sultanhani Caravanserai
סלג'וקי. אנטוליה, מאה- 13.

מקורותיו האדריכליים של הקרואנסראי ועליית הקרואנסראי כמוסד קשורים בהתפשטותה של האימפריה הערבית המוסלמית, על פני המזרח התיכון, אסיה התיכונה,וצפון אפריקה.

הכיבוש הערבי של צפון אפריקה, המזרח התיכון והמרחב האיראני של מרכז אסיה יצר מציאות של אזורי חיץ בין שטחי הכיבוש העיקריים והמרכזים התרבותיים העירוניים הקשורים בהם, כגון אלו שבסוריה הגדולה, מסופוטמיה ואיראן, לבין שטחי הספר שמעבר להם. איזורי ספר אלו, כגון ארצות המגרב וטראנסאוקסאניה, (המכונה במקורות האיסלאמים "מא ווראא אל נהר" –"עבר הנהר" וכולל את אוזבקיסתאן, טג'יקיסתאן, ודרום קזאחסתאן של ימינו) היוו יעד מושך ללוחמי קודש מוסלמים, ה"ע'אזי", אשר מצאו באיזור כר פורה למלחמת קודש בכופרים, כמו גם מקור עשיר לשלל שמקורו בביזה.

איזורי הספר של המזרח המוסלמי.
איזורי הספר של המזרח המוסלמי.

לוחמים אלו התגוררו במצודות צנועות אשר שימשו להם כמקום מפלט מן הקרבות שערכו, כעמדת שליטה ותצפית על המרחב, וכמקום לימוד וסיגוף רוחני. המצודות הללו אשר היו פזורות לאורך גבולות דאר אלאסלאם כונו ריבאט, (رباط‎), ומשם זה נגזר  שמה של שושלת המוראביטון ששלטה בצפון מערב אפריקה ובאנדלוסיה עד אמצע המאה ה-12, כמו גם שמה של בירת מרוקו המודרנית, היא רבאט. שמות אלו הם זכר להתפשטות הספר המוסלמי מחצי האי האיברי במערב ועד לגבולות סין במזרח.

tumblr_m85f0lIX9i1rxn2lko1_500

עם הזמן, הפכו מצודות הריבאט אבן שואבת לא רק ללוחמי קודש, אלא גם לצופים נודדים, וסוחרים. שתי קבוצות נוספות אלו ראו במרחבי הפרא אשר מחוץ לגבולות התרבות העירונית יעד נחשק לפעילות דתית ומסחרית כאחד, ובתורם תרמו אף הם להתפשטות האסלאם והתקבלותו בקרב העמים התורכיים אשר שכנו בערבה המשתרעת מאופק לאופק.

צופים. חיווה, אוזבקיסתאן. 1870.
צופים. חיווה, אוזבקיסתאן. 1870.

מצודות ריבאט אלו הפכו בסופו של דבר למודל הרעיוני על פיו נבנו הקרוואנסראי המאוחרים יותר. עם זאת, מבחינה אדריכלית ייתכן שמקור הסכמה הבסיסית של מבנים אלו, נמצא גם בתקופה הקדם איסלאמיות, כגון מבני דואר וביצורים סאסאנים, כמו גם במחנות הצבא הרומים (Castrum).

Deyr Gachin Caravansary שימוש צפאווי משני בביצורים סאסאנים קדם איסלאמים. איראן.
Deyr Gachin Caravansary
שימוש צפאווי משני בביצורים סאסאנים קדם איסלאמים. איראן.

spaceout

Castrum
סכמה בסיסית של קראונסראי.
סכמה בסיסית של קראונסראי.

את המבנים הראשונים בסגנון המוכר כיום ניתן לתארך לתקופת הקראח'אנידים (840–1212) והע'זנויים (962–1186), שתי שושלות תורכיות אשר שלטו באיזורי הספר של טראנסאוקסניה ואפגניסתאן. מהן עבר הסגנון לאימפריה הסלג'וקית האדירה ומשם נפוץ ברחבי איראן ואסיה המערבית- באנטוליה, בסוריה, ובמצרים.

Rabati Malik Caravanserai קראח'אנידי. המאה ה-11. אוזבקיסתאן.
Rabati Malik Caravanserai
קראח'אנידי. המאה ה-11. אוזבקיסתאן.
Ribat-i Sharaf סלג'וקי. המאה ה-12. על הדרך בין מרו לנישאפור.איראן.
Ribat-i Sharaf
סלג'וקי. המאה ה-12. על הדרך בין מרו לנישאפור.איראן.
Selim Caravanserai  ארמניה. 1332.
Selim Caravanserai
ארמניה. 1332.

את תקופות השיא של רשתות הקרואנסראי, לפחות בעולם המוסלמי המזרחי, ניתן למקם כאמור סביב תקופת שלטון האימפריה הסלג'וקית, ולאחר תקופת ההרס והדעיכה שנלוו לפלישות המונגוליות של המאה השלוש עשרה, החלה תקופת שיקום ששיאה בשושלת הצפאווית באיראן. בתקופת השושלת הצפווית הורחבה רשת הקרואנסראי, במיוחד בדרך ח'ראסאן, העוברת לאורכה של איראן הצפונית.

רשת הקרואנסראי. (ללא חלוקה לתקופות)
רשת הקרואנסראי. (ללא חלוקה לתקופות)

 באיזור א-שאם הדרומית, המכונה כיום ישראל, ניתן למצוא רשת קרוואנסראי מכובדת למדי המשתרעת על ציר צפון- דרום, כאשר רום נבנו בתקופה העות'ומנית, אך ישנם גם שרידי מבינים שמקורם מוקדם יותר, כגון בתקופה הממלוכית (מאות 13- 16), אחד הגדולים בחאנים הממלוכים הוא חאן אל תוג'אר, בגליל התחתון, היושב על דרך הדואר ההיסטורית- ה"בריד", אשר חיברה את בירת הסולטנות הממלוכית בקהיר, לבירה הצפונית, היא דמשק.

img_2649

ח'אן אל עמדאן. עכו. המאה ה-19
ח'אן אל עמדאן. עכו. המאה ה-19

בדמיון הספרותי נתפס הקרוואנסראי  (כשלא תואר כמקום מאובק ושורץ טיפוסים מפוקפקים ועלומי מוצא) כמקום מפלט ומקור לקרבה אנושית בארץ עקרה ושוממה, ובהשאלה, לחיפוש הנפש אחר מקום מפלט מקשיי החיים, זכר אולי לימים בהם שימשו מעוזי הריבאט הראשונים מקום מושב לצופים נודדים ולבושי בלויים אשר חיפשו את קרבת ריבונם בקצות הארץ הנושבת.

העאשיק (זמר נודד) העיוור וייסיל (Asik Veysel) אשר נולד באנטוליה העות'מנית של שלהי המאה ה19, דימה את החיים לחאן בעל שתי דלתות, ייתכן והתכוון לאופן שבו נסיבות חייו העגומות, אשר הביאו לעוורונו כתוצאה ממגפת אבעבועות שחורות, מות הוריו בצעירותו, ושליחתו לנדודים עם כלי הנגינה שלו, הבגלמה (bağlama), עוצבו באופן דטרמניסטי, ואולי התכוון לעובדה כי לחיים יש רק שתי ודאויות מוחלטות, פתח הכניסה, ודלת היציאה, הם הלידה והמוות.

עאשיק וייסיל.
עאשיק וייסיל.

Uzun ince bir yoldayım

Uzun ince bir yoldayim
Gidiyorum gündüz gece
Bilmiyorum ne haldeyim
Gidiyorum gündüz gece

Dünyaya geldiğim anda
Yürüdum ayni zamanda
Iki kapılı bir handa
Gidiyorum gündüz gece

Uykuda dahi yuruyom
Kalmaya sebeb ariyom
Gidenleri hep goruyom
Gidiyorum gündüz gece

Kirkdokuz yil bu yollarda
Ovada dağda cöllerde
Düşmüşüm gürbet ellerde
Gidiyorum gündüz gece

Saşar Veysel işbu hale
Gah ağlayan gahi güle
Yetişmek için menzile
Gidiyorum gündüz gece

I am on a long and narrow road 

On a long and narrow road
Walking all day and all night
Unaware of the condition I am in
Walking day and night

From the moment I was born
I started walking right away
In an inn with two gates
Walking day and night

Walking even in my sleep
Seeking a reason for staying
Eyeing those who are leaving
Walking day and night

Forty-nine years on these roads
On the plains, mountains, and deserts
Stuck in these foreign lands
Walking day and night

Veysel is bewildered to this situation
It makes him cry some, smile some
Trying to reach a destination
Walking day and night


להמשיך לקרוא ארכיטקטורה: מצודות הנפש

ארכיטקטורה #3: שערים, כיפות ודמעות נצחיות.

הכיבוש המוסלמי של איראן ומרכז אסיה, (633-751) הביא לשינוי מהותי של רבים מההסדרים החברתיים שהתקיימו במרחב זה. נפילת האימפריה הסאסאנית והתאסלמות הדרגתית של האוכלוסיה הביאה לדעיכה של הדת הזורואסטרית, מלבד באיזורים מבודדים. מקדשי האש נזנחו ברובם, רבים נהרסו, ומגדלי השתיקה (דח'מה) נדמו. כיום הקהילה הזורואסטרית מונה עשרות אלפים בודדים, ומרוכזת בערים כגון יזד וקרמאן.

במזרח האיראני דעך הבודהיזם, שגם כך סבל מתקופת ירידה מתמשכת, אם כי איזור בקטריה,המשתרע בין הרי האינדו קוש בדרום לנהר האמו דריה (אוקסוס ,Oxus), והנכלל היום בשטחי הרפובליקות המרכז אסיאתיות של אוזבכיסתאן וטג'יקיסתאן, עוד היווה איזור בודהיסטי משגשג עד סוף המאה השמינית, ואפילו התשיעית לספירה. עדות לכך מגיעה מהכרוניקה של הנזיר הסיני הידוע שואן זנג (玄奘 Xuánzàng), בן המאה ה7. בעוברו בבקטריה, מדווח שואן זנג, כי בעיר טה-מי (טרמז, אוזבכיסתאן), ישנם כתריסר מנזרים, המאוכלסים בכאלף נזירים.  הייצ'ו (Hyecho), נזיר קוראני אשר חלף באותו איזור מאה שנים לאחר מכן, מדווח כי "המלך, האצילים והעם, סוגדים כולם לשלושת אבני החן".

דעיכת הדתות הללו התרחשה במידה לא מבוטלת לא בשל פגיעה ישירה של הכובשים המוסלמים במוסדות, אלא בשל התאסלמותה ההדרגתית של האוכלוסיה. ככל הנוגע לבודהיזם, הסרת התמיכה הכלכלית של הקהילה פירושה גזר דין מוות למנזרים ולמקדשים התלויים בהכנסות מצד המאמינים.

מבחינה אדריכלית אולם, ירשה התרבות האיסלאמית המתפתחת של מרכז אסיה את התרבויות שקדמו לה, תוך יצירת מסורות בנייה המשלבות את הצרכים הדתיים המוסלמיים, יחד עם מסורות הבניה הקיימות באיזור מזה דורות.

המבנים האיסלאמים העיקריים שהתפתחו עם הזמן הם המסגד, המדרסה, מבנה הקבר, והח'נקאא, שהיא מעון לסגפנים מוסלמים, או צופים.

על פי המסורת המוסלמית, המסגד קיבל את עיצובו מביתו של הנביא מחמד במדינה, אשר שימש כמרכזה של הקהילה המוסלמית הראשונה. עם זאת, במרחב האיראני לפחות, הושפעה אדריכלות המסגדים מאולם העמודים המלכותי האיראני, האפדאנה (apadāna). הדבר נובע אולי מהעדר נסיונם של הערבים בבניה מונומנטאלית, או מהעסקתם של בנאים מומחים ממוצא איראני, אשר השתמשו במסורות הבניה המוכרות להם. כך או כך, אולם העמודים האיראני נעשה לאחד הדגמים העיקריים לצורתם הפנימית של מסגדים מונומנטאלים, במזרח המוסלמי, ומחוצה לו, אם כי ייתכן וגורמי השפעה נוספים, ביזנטיים, מצריים ואחרים השפיעו אף הם על אדריכלות המסגדים.

שרידי הapadāna בפרספוליס. מן השושלת האח'מנית.
שרידי הapadāna בפרספוליס. מן השושלת האח'מנית.
שחזור אומנותי של הapadāna בפרספוליס.
שחזור אומנותי של הapadāna בפרספוליס.
אולם העמודים במסגד הגדול של קורדובה. פנינה של האדריכלות המורית בספרד המוסלמית. השפעות איראניות והלניסטיות.
אולם העמודים במסגד הגדול של קורדובה. פנינה של האדריכלות המורית בספרד המוסלמית. השפעות איראניות והלניסטיות.

שני אלמנטים נוספים שנכנסו מהאדריכלות האיראנית הקדם איסלאמית, לשימוש בבניה המוסלמית הם הכיפה, והאיואן.

הכיפה, או גונבד (گنبد Gonbad), שימשה באדריכלות האיראנית כסמל לכוחו של השליט, ושולבה מאוחר יותר במבנים איסלאמים כגון מסגדים, מבני קבורה, ואחרים, לעיתים כחלק מהסימבוליקה של ה"כיפה השמימית" , המזכירה לאדם את מקומו מול היקום והבריאה. המונח גונבד אף עבר לסין (拱北 Gǒngběi), שם הוא משמש ככינוי למבני הקבר (Shrine), של מורים סופים חשובים.

גונבד\גונגביי בעיר Linxia .סין
גונבד\גונגביי בעיר Linxia .סין

אלמנט נוסף המאפיין את האדריכלות האיראנית, שמקורו בתקופה הקדם איסלאמית, הוא האיואן (ایوان ‎ eyvān), שמשמעו לרוב הוא בית שער התוחם את פתחי המבנה,כלפי פנים, או חוץ,  ומהווה גורם אדריכלי נפוץ בבניה המונומנטלית של השושלת הסאסאנית, וכן של הפרתית אשר קדמה לה. האיוואן התפשט כאלמנט אדריכלי איסלאמי, וכיום ניתן לראותו במקומות רבים, מן המדרסות של קהיר, והר הבית, ועד לטאג' מהאל שבהודו.

גונבד ג'בלייה, (گنبد جبلیه)מבנה סאסאני מהמאה השניה לספירה, בעל כיפה ושערי איוואן. קרמאן, איראן.
גונבד ג'בלייה, (گنبد جبلیه)
מבנה סאסאני מהמאה השניה לספירה, בעל כיפה ושערי איוואן. קרמאן, איראן.
המוזוליאום של האילח'אן המונוגלי אוליג'יתו (מת 1316) סולטאניה. איראן. המשכיות של האלמנטים הקדם איסלאמים.
המוזוליאום של האילח'אן המונוגלי אוליג'יתו (מת 1316) סולטאניה. איראן. המשכיות של האלמנטים הקדם איסלאמים.

שאלת מקורה של המדרסה האיסלאמית, כמוסד וכמבנה אדריכלי עודנה שנויה במחלוקת מסויימת. למרות העובדה כי העתיקות במדרסות שעודן פעילות נמצאות בקהיר ובפאס שבמרוקו, נראה כי הראשונות שבהן התפתחו במזרח העולם האיראני, במקביל, או לא מעט אחרי דעיכתה הסופית של מסורת הלימוד הבודהיסטית באיזור.

לאיראן מסורת מנהלית עתיקה, כצפוי מאיזור בעל מסורת אימפריאלית ארוכה ורציפה, הדורשת מנהל תקין ויעיל. הצורך במנהל שכזה הביא לעליית משפחות אשר התמחו באמנות המנהל, עמדה רבת דרישות ולעיתים רבות גם כפויית טובה. לא אחת פקידים נאמנים אבדו את משרתם, או גרוע מכך, את ראשם כתוצאה מחילופי שלטון, או חילופי מצב הרוח של הריבון. דוגמא למשפחה שכזאת הם משפחת ג'וויני, אשר שנים מבניהם שרתו כפקידים ווזירים תחת המונגולים. אחד מהם, עטא מאלכ ג'ויני,( عطاملک جوینی, מת 1283‎) כתב את אחד החיבורים הראשונים והחשובים על ההיסטוריה המונגולית, ה"היסטוריה של כובש העולם" (תאריח' ג'האן גשא تاریخ جهانگشای), והשני, שמס אל דין, היה וזיר גדול, עד שנערף ראשו על ידי האילח'אן ארח'ון (Arghun) ב-1285. לתהילה אם כך, פנים רבות.

ארבע מאות שנים לפני כן היתה זו משפחה אחרת שעלתה לגדולה כאנשי מנהל מקצועיים, והיא שרתה גם תחת גדול השליטים העבאסים, הארון אל רשיד (מת 809). משפחה זו היא המשפחה הברמכית.

מוצא הברמכים מן העיר בלח',(بلخ Balkh) אשר נמצאת כיום באפגניסתאן, העיר היתה המרכז הבודהיסטי החשוב בעולם האיראני הקדם איסלאמי, ולידה שכן אחד המנזרים החשובים באיזור, הנאוה -ויהארה (Nava Vihara),שפירושו "מנזר חדש". מקור השם ברמכים, הוא הגיה ערבית של השם פרמוקהא (Pramukha) שפירושו בסנסקריט מנהיג , או במקרה זה, כוהן דת ראשי. המשפחה שירתה ככהנים במתחם הבודהיסטי החשוב ביותר באיזור. הברמכים התאסלמו בשלב כלשהו בזמן או מעט אחרי הפלישה הערבית למרכז אסיה, והיו מתומכי המרד העבאסי שהפיל את הח'ליפות האומיית במאה השמינית, מהלך שהעניק להם עמדה חשובה במנהל השלטון החדש. הברמכים היו משפחה משכילה להפליא,אנשי מנהל, מחנכים ופטרונים חשובים למדעים, אומנוית ומחשבה דתית. ידוע כי עסקו בתרגום מסנסקריט לערבית ופרסית, ואפשרו הטמעת ידע רפואי ופילוסופי ממוצא הודי, אל תול המסגרת המדעית האיסלאמית המתפתחת. סופם של הברמכים היה רע ומר כאשר תככי חצר, ועושרם הרב הביא לכך שהארון אל רשיד החרים את רכושם, אסר והוציא להורג את אנשיהם, תוך שהוא שם קץ לאחת המשפחות המלומדות והעשירות בעולם המוסלמי.

המחקר המודרני מכיר היום בהשפעת החשיבה הלוגית ומסורת הלימוד הבודהיסטית ובמיוחד של האסכולה הסרווסטיוודית (Sarvāstivāda), על המסורת האיסלאמית המקבילה. גם אם דרוש מחקר נוסף בנושא, יש מידה רבה של סבירות, בהתחשב באיזור החפיפה, וזמן החפיפה הארוך יחסית, בין עליית האסלאם לדעיכת הבודהיזם במרכז אסיה, כי רבות ממסורות הלימוד וחלק ממרכזי ההשכלה הבודהיסטים השתלבו במסורת הלימוד האסלאמית.

מבחינה אדריכלית, ישנה סבירות גבוהה לכך שמבני הויהראה, המנזרים, על חצרם הפנימית המשותפת, ותאי הלימוד וההתבודדות שבשוליהן, הפכו להיות המודל על פיהן נבנו המדרסות האיסלאמיות, שלפי טענה מקובלת, החלו להתפתח במזרח האיסלאמי האיראני. גם אם סכמה זו משותפת למבנים דתיים רבים, מסין, ועד המערב הנוצרי, הכרונולוגיה והנתונים הארכאולוגים וההיסטוריים ככל הנראה מאשרים טענה זו.

שרידי מנזר פאיאז טפה (fayaz tepe) ,אוזבכיסתאן.
שרידי מנזר פאיאז טפה (fayaz tepe) ,אוזבכיסתאן.
סכמה של מדרסה איסלאמית.
סכמה של מדרסה איסלאמית.

מבנה הקבר האיסלאמי משלב רבים מן האלמנטים הקודמים שהוזכרו, ויכלול לרוב מתחם סגור אשר במרכזו קבר השליט, או במקרים רבים, קברו של מנהיג צופי חשוב. המבנה יכלול פעמים רבות שערי איואן, אשר במרוצת הזמן התפתחו ליצירות מרהיבות הכוללות אריחי גלזורה מרהיבים, ונטיפי מקרנס מסוגננים. פעמים רבות תתווסף כיפה בראש המבנה. לעיתים תתווסף למתחם ח'נקאא, שהיא כאמור מעון לדרוושים צופים, אשר מצאו בה מקום לינה והתבודדות.

שיאה של האדריכלות מסוג זה היא מהתקופה התימורידית, הקרויה על שם מייסד השושלת, תימור לנג (تيمور لنگ‎ Timūr-i Lang). תימור היה מנהיג תורכו-מונגולי, שמו ידוע לשמצה כמצביא אכזר ותאב מלחמות, ובשיאה השתרעה האימפריה שהקים מאנטוליה שמערב ועד סין. תימור לא השחית את זמנו בביסוס מנהלי תקין ומתפקד, והעדיף לבלות את זמנו בשריפת בתים ועריפת ראשים ברחבי ממלכתו, אך טעמו האומנותי היה מפותח, והוא אסף אומנים ואנשי מלאכה מכל תחומי כיבושיו.

רוצח המונים חובב אומנות. לא היה צמחוני. אמיר טימור.
רוצח המונים חובב אומנות. לא היה צמחוני. אמיר תימור.
האימפריה התימורידית
האימפריה התימורידית

תחת שלטון תימור הפכה סמרקנד לעיר היפה בעולם, וכזאת ששמה הגיע עד למערב כסמל לעושר מופלג, ופאר אלוהי. יורשיו של תימור היו מעודנים ממנו, ובינהם היו פטרונים חשובים לאומנויות ולמדעים, מה שבאופן טבעי גרם לממלכם להתכווץ בהתמדה, עד שנדחקו ממרכז אסיה על ידי שבטי האוזבכים. שבטים אלו חסלו את שאריות המשפחה התימורידית, מה שלא מנע מהם להפוך את תימור לאב המייסד של אומתם לאחר נפילת ברית המועצות.

המוזוליאום של בהא אל דין נקשבנדי, מייסד המסד הצופי הנקשבנדי. בוכרה, אוזבכיסתאן.

המוזוליאום של בהא אל דין נקשבנדי, מייסד המסד הצופי הנקשבנדי. בוכרה, אוזבכיסתאן.
המוזולאום של חוג'ה אחמט יסאווי (Khoja Ahmat Yssawi). תורכסטאן, קזאחסתאן. מבנה תימורידי מן המאה ה-14.
המוזולאום של חוג'ה אחמט יסאווי (Khoja Ahmat Yssawi)מייסד המסדר הצופי היסאווי. תורכסטאן, קזאחסתאן. מבנה תימורידי מן המאה ה-14.
שיא האדריכלות האיראנית. איואן ונטיפי מוקרנס. מבנה תימורידי.
שיא האדריכלות האיראנית. איואן ונטיפי מוקרנס. מבנה תימורידי.
מתחם הרגיסתאן. סמרקנד.
מתחם הרגיסתאן. סמרקנד.

asia 231

נצר של המשפחה התימורידית, בבור, נמלט ממכורתו, פלש להודו וייסד בה את השושלת המוע'ולית (מוגולית על פי התעתיק הנפוץ). אחד מבני השושלת, שאה ג'האן, בנה את המבנה היפה בהיסטוריה, אשר כונה, "דמעה על פני הנצח", היא הטאג' מהאל.

הטאג' הוא צאצא ישיר של האדריכלות האיראנית, והדבר ניכר באיואנים, בכיפתו, ובסימבוליקה שלו. למאפיינים האיראנים נוספו תווים סגנוניים מקומיים כגון הכיפה דמויית הבצל, וכיפות המשנה דמוייות המטריה (Chhatri).

מתווה הבסיס של הטאג' מהאל מבוסס על מה שמכונה "השט-י-בהשט" (هشت‌بهشت), או שמונת גני העדן, אלמנט אדריכלי פרסי המחלק את המבנה לשמונה חדרים, כביטוי לשמונה דרגות גן העדן.

טאג' מהאל. דמעה איראנית על פני הנצח.

טאג' מהאל. דמעה איראנית על פני הנצח.
סכמת "שמונת גני העדן"
סכמת "שמונת גני העדן"

הגן המקיף את הטאג' משתייך אף הוא לסוגה גננית איראנית המכונה "גן מרובע" (چهارباغ, chahār bāgh), המחלקת את הגן לסכמה סימטרית, רבועה או מלבנית התחומה בחומה ומחולקת על ידי תעלות מים. שרידים לסכמה שכזאת ניתן למצוא עוד בתקופה האח'מנית (539 – 331 לפנה"ס). הגן המרובע שואב את הסימליות שבו מרעיון גן העדן, וייתכן כי הצורך לקיים מפלט של מים וירק הנבדל מהאקלים הקשה לעיתים של מסופוטמיה ואיראן, השפיע על התפתחות זו.

שרידי הגן של כורש הגדול, מייסד האימפריה האח'מנית. הדוגמא הקדומה ביותר של גן מרובע איראני.  Pāsārgād (پاسارگاد‎ ), מחוז פארס, איראן.
שרידי הגן של כורש הגדול, מייסד האימפריה האח'מנית. הדוגמא הקדומה ביותר של גן מרובע איראני. Pāsārgād (پاسارگاد‎ ), מחוז פארס, איראן.
Chahr Bagh
Chahar Bagh
הגן המרובע של הטאג' מהאל.
הגן המרובע של הטאג' מהאל.

האדריכלות האסלאמית במרכז אסיה ואיראן, לא באה אם כן יש מאין והיא המשך ישיר של הדפוסים האדריכליים שרווחו באיזור קודם לכיבוש הערבי. בבניה האסלאמית באו לידי ביטוי אלמנטים איראנים, הודו-בודהיסטים, ואף הלנים, וזאת תוך יצירת תמהיל ההולם את צריכה של הקהילה והמחשבה הדתית האיסלאמית, ובא לידי ביטוי נשגב במבנים שהם מפאר היצירה האדריכלית האנושית.

asia 176

ארכיטקטורה #2.אש, רוח , ושתיקה.

אסיה היא מולדתן של הדתות הגדולות, בודהיזם וברהמיניות, אסלאם, נצרות וקונפוציאניזם. דתות אחרות, נפוצות פחות זכו אף הן להתיר חותמן, בערו לרגע היסטורי מסויים, ודעכו, או עודן דועכות, תוך שהן משאירות את חותמן במנהג, באומנות ,ובזכרון.

בין הדתות הללו ניתן למנות את הדתות האיראניות, הזורואסטריות, והמניכאיות, וכן את השאמניזם שהיה מקובל בקרב העמים הנוודים של צפון ארואסיה, ועודנו נהוג במקומות מסויימים.

ככל הנוגע למרכז אסיה, ניתן לדבר בעיקר על שלוש מבין הדתות הללו, בודהיזם, זורואסטריות, ואסלאם.

הבודהיזם והאסלאם החיצוניות לאיזור נכנסו ל"ספינת האם" האיראנית, תוך שהן יוצרות ביטויים מקומיים, הזורואסטריות היא דת איראנית מקומית דואליסטית, כלומר המבדילה בין היסוד הרע ליסוד הטוב של היקום, ומיוצגים על ידי האל הטוב אהורה מאזדה, והאל הרע, אהרימן. פעם חיבבתי את הזורואסטרים, אולי בשל פולחן האש (המיצגת את המואר והטוב) העומד במרכזה, ואולי בשל היותה ה"אנדרדוג" באיראן שהפכה איסלאמית. עם זאת, מאז שלמדתי עליהם מעט, אני מחבב את את דת זרטושטרא פחות ופחות. בעיני היא דת שבגלגולה האחרון כדת מדינה, במסגרת האימפריה הסאסאנית, השושלת האיראנית הלא-מוסלמית האחרונה, הפכה למעין "כנסיה קתולית" שלא רק שהיתה זרה לרוב תושבי האימפריה הפרסית, אלא גם רדפה מדי פעם בפועל מערכות אמונה אחרות, בינהן את הבודהיזם, שנדחק ממזרח איראן, עד חיסולו הסופי בשל התאסלמות האוכלוסיה כולה עד למאה העשירית.

בנוסף, תרמה הזורואסטריות לא מעט לדתות המונותאיסטיות, ליהדות ומשם לנצרות והאסלאם. ישנה סבירות גבוהה לכך שרעיונות הנבואה, ההתגלות, הטהרה והטומאה, כולל הנידה, הגיעו בחלקם הגדול מהתאולוגיה הזורואסטרית. רעיונות נוספים שהתגלגלו לדתות האברהמיות הן אחרית הימים, הגאולה העולמית, ודמותו של המשיח. אני די בטוח שאהרימן יושב אי שם וצוחק למחשבה על מספר המתים שהוקרבו על מזבח הרעיונות שיצר משחק השח הנצחי בינו לבין אהורה מאזדה.

אבל כאן בארכיטקטורה עסקינן, לא בבכיינות תאולוגית, ולכן,

שני מבנים יחודיים תרמו הזורואסטרים למרכז אסיה ואיראן, מקדש האש, ומגדל השתיקה.

מקדש האש, אתשכדה (آتشکده) הוא מבנה בו התקיים פולחן המוקדש לאש קדושה, המייצגת כאמור את הייסוד הטוב והמואר שבעולם, ואל המזבח הופנו התפילות, והמזמורים מתוך הגתות הקדושות. המבנה מאופיין בכיפה, ובארבע קשתות הפונות לארבעת הכיוונים, האופיניות לאדריכלות האיראנית, הצ'אהר-טאק (چهارطاق).

מזבח אש (לא פעיל) ניאסר, מרכז איראן.
מזבח אש (לא פעיל) ניאסר, מרכז איראן.

"מגדל השתיקה" הוא מושג מערבי לחלוטין למבנה הנקרא דח'מה (دخمه). הדכמה הוא מבנה מעוגל, בעל גג שטוח ובמרכזו חלל. המבנה משמש להפקרת גופות המתים למאכל עופות דורסים. הסיבה לכך היא בכדי למנוע מגופת המת לטמא את המים והאדמה.

כיום המנהג מתקיים ככל הנראה אך ורק בהודו, בקרב קהילת הפארסי (בפ' דגושה), זורואסטרים הודים ממוצא איראני, ורק באיזורים בהם יש אוכלוסית נשרים סבירה, שכן רובה הושמדה בהרעלות בעשרות השנים האחרות.

אם אתם ילדים בני 14 ומטה הצופים בתמונות הבאות, כך נראה הגוף האנושי בהתכלותו הבלתי נמנעת. תתמודדו עם זה.

מגדל שתיקה באיראן
מגדל שתיקה באיראן
מגדל שתיקה בהודו
מגדל שתיקה בהודו
מגדל שתיקה ליד מומבאי, הודו
מגדל שתיקה ליד מומבאי, הודו
גופות בחשיפה.
גופות בחשיפה.
מקור:http://www.wonders-world.com/
מקור:http://www.wonders-world.com/
הפארסי, פארוח' בלסארא,ככל הידוע לי, לא הושם בדכמה.
הפארסי, פארוח' בלסארא,
ככל הידוע לי, לא הושם בדכמה.

למן סביבות המאה הראשונה לספירה, ועד התבססות האסלאם במזרח איראן במאה השמינית, היתה באיזור נוכחות בודהיסטית חזקה, במיוחד בבקטריה שבאיזור טג'יקיסתאן, ואפגניסתאן המודרניות, וכן באגן טארים שבשינג'יאנג של ימינו.הבודהיזם התבסס תחת שליטת האימפריה הקושאנית, עם נוודי איראני שמלכיו תמכו רבות בקהילה הבודהיסטית. בשל הסינקריטיזם האופייני לאיזור, הושפע הבודהיזם מייסודות מקומיים, איראנים ואף יוונים. בשל המגע עם היוונים, צאצאי הכובשים שהתלוו לאלכסנדר מוקדון, נוצרה למשל האומנות הגרקו-בקטרית, אולי אחת מסוגות האומנות הדתית היפות בהיסטוריה.

עם בוא האסלאם, החל תהליך של המרת דת בקרב האוכלוסיה, והסרת התמיכה הכלכלית הדרושה לשם קיום קהילה נזירית ומוסדות אחרים פסקה. כתוצאה מכך הבודהיזם נעלם מן האיזור, תחילה מבקטריה, ולאחר מכן מטארים. הבודהיזם האיראני הותיר את חותמו בעיקר בשל העובדה שממנו עברה התורה הבודהיסטית לסין, ורבים מן המתרגמים והמיסיונרים הראשונים שפעלו בסין, היו ממוצא איראני, סוגדים, פרתים, בקטרים או אחרים.

כיום השרידים היחידים הם כתבים מתפוררים,בשפות הודיות או איראניות, שמתגלים מדי פעם בטארים ואפגאניסתאן, ואתרים בודהיסטים לא מעטים, שנשתמרו בדרגות שונות, באפגניסתאן, טג'יקיסתאן, אוזבקיסתאן, ואולי מערבה עד גבול תורכמניסתאן-איראן המודרנית. יש לציין שההרס והעדר ממצאים חומרים מספקים, מקשים לשרטט תמונה מדוייקת של פני הבודהיזם האיראני, ויש לקוות שמחקרים עתידיים יתנו תמונה ברורה יותר של פני הדברים.

שני המבנים העיקריים שנותרו ,גם אם לרוב במצב הרוס למדי הם הסטופה, והוויהארא.

הסטופה היא מבנה מעוגל, המשמש לאחסון שרידים קדושים, הקשורים לרוב בבודהא, אחד מתלמידיו, או אישים בודהיסטים חשובים אחרים, וכן סוטרות, כתבים קאנונים בודהיסטים. סביב הסטופה מתנהלים טקסים כגון הקפות, מזמורים, ומדיטציה.  מוצא הסטופה מהודו, שם צורתה עגולה לחלוטין, מן הארכיטקטורה האיראנית היא קיבלה לעיתים בסיס רבוע, ולעיתים פלטפורמה מדורגת, בהמשך היא קיבלה את צורתה המזרח האסיאתית, הידועה כפגודה.

סטופת תכת-י-רסתם, אפגניסתאן, שרדה בעיקר משום שהיא חצובה בסלע מוצקמקור:www.wadsam.com
סטופת תחת-י-רסתם, אפגניסתאן, שרדה בעיקר משום שהיא חצובה בסלע מוצק
מקור:www.wadsam.com
בסיס סטופה, מס איינאק, אפגניסתאן.
בסיס סטופה, מס איינאק, אפגניסתאן.

הוויהארה היא מנזר, בסיס הקהילה והלמדנות הבודהיסטית, בה העתיקו, שיננו, ובהמשך תרגמו סוטרות לשפות שונות, ובה התפלמסו ותרגלו מדיטציה. שרידי וויהארות פזורות ברחבי מרכז אסיה בדרגות השתמרות שונות.

מנזר בודהיסטי (משוחזר חלקית). פייאז טפה, אוזבקיסתאןמקור:www.wadsam.com
מנזר בודהיסטי (משוחזר חלקית). פייאז טפה, אוזבקיסתאן
מקור:www.wadsam.com
מנזר מס איינאק, אפגניסתאן
מנזר מס איינאק, אפגניסתאן

שני אלמנטים נוספים הם פסלי בודהא, כדוגמת אלו בעמק במיאן שנהרסו באקט ברברי על ידי הטאליבאן בשנת 2001. ומערות התבודדות הפזורות בכל רחבי העולם האיראני המזרחי, ואולי אף באיראן המערבית עצמה.

אחד משני פסלי הבודהא שנהרסו על ידי הטאליבן, מערות התבודדות משמאל.
אחד משני פסלי הבודהא שנהרסו על ידי הטאליבן, מערות התבודדות משמאל.
בודהא שוכב, טג'יקיסתאן
בודהא שוכב, טג'יקיסתאן
מערות בודהיסטיות (?). חיידארי, פארס, איראן.מקור:http://www.transoxiana.org/12/compareti-iranian_buddhism.php
מערות בודהיסטיות (?). חיידארי, פארס, איראן.
מקור:http://www.transoxiana.org/12/compareti-iranian_buddhism.php

הבודהיזם האיראני נעלם, אך הותיר את חותמו בתרבויות שכנות, בטיבט, בסין, ובצורה מסויימת אפילו על האסלאם.

חלק נוסף על הבניה הדתית המוסלמית של מרכז אסיה יפורסם בקרוב.

ארכיטקטורה #1: מדעי הבוץ.

מבנים הם תבנית נוף מולדתם, ותוצר של האקלים, הגאוגרפיה, והגאולוגיה שלה. עץ היה מאז ומתמיד חומר גלם חיוני לבניה, ובסיס לארכיטקטורה המסורתית בחלקים רבים בעולם, למשל בסין וביפן בה רעידות האדמה התכופות, ושפע היערות אפשרו בניה אזרחית ומונומנטלית תוך שימוש בעץ, לעיתים ללא שימוש כלשהו בחלקי מתכת, אפילו לא מסמרים, בניה מסוג זה עמידה יחסית לרעשי אדמה, אך רגישה ביותר לשריפות.

מקדש טודאי-ג'י, נארה, יפן.מבנה העץ הגדול בעולם
מקדש טודאי-ג'י, נארה, יפן.
מבנה העץ הגדול בעולם

במזרח התיכון ובחלקים שונים של אירופה השימוש המסורתי הוא באבן, כגון אבן הגיר הנפוצה באיזורנו ושבה נעשה שימוש לבניה מזה דורות,  מערים כנעניות, דרך בתי כנסת מתקופת בית שני, מדרסות איסלאמיות, ועד החיפוי המקובל על בתים ירושלמים.

הפרתנון, אתונה, יוון.מקדש בסגנון דורי, משיש, סוג של גיר, תכלס.
הפרתנון, אתונה, יוון.
מקדש בסגנון דורי, משיש, סוג של גיר, תכלס.

בחלקים רבים של אסיה המרכזית המשאב העיקרי הוא אדמה, והרבה ממנה.

ובהתאם לכך הבניה באזורים רבים הם מלבני בוץ, שרופות, או מיובשות בשמש, בנוסף לזמינות הרבה של חומר הגלם לבניה, מאפשרת בניה מסוג זה בידוד מפני האקלים היבשתי- קיצוני השורר בליבה של אסיה. לבני הבוץ משמשים לבנית מבני מגורים, מבני ציבור ומבנים מונומנטאליים כאחד, כשההבדלים הסגנוניים בינהם מושפעים מהמסורות המקומיות, מטרת הבניה, ורמת הפאר המבוקשת.

המאוזוליאום של אסמאעיל סאמאני,בוכרה. לבנים שרופות.
המאוזוליאום של אסמאעיל סאמאני,בוכרה. לבנים שרופות.

בשל הצחיחות היחסית של רבים מן האזורים, ומיעוט הגשמים ישנה חשיבות עליונה להבטחת מקורות מים זמינים לאורך השנה. אחד האמצעים החשובים לשם אספקת מים למישורים המעובדים, הן מערכות הקארז (کاریز).

הקרז, או קנאת (قناة) בערבית, הן תעלות מים תת קרקעיות המובילות בכוח הכבידה מי הפשרת שלגים מרכסי ההרים, אל שטחי העיבוד שלמרגלותיהם.

מדובר במערכת חשובה מעין כמוה, אשר דורשת מומחיות לשם הקמתה, ותחזוקה רבה, מפאת נזקי הסחף, ושלעיתים נמתחת על גבי מאות קילומטרים.  מערכות הקרז אפשרו את שגשוגן של ערים ושטחי עיבוד מהמזרח התיכון ועד מערב סין (תורכסתאן המזרחית-שינג'יאנג), והרס שלהן, מכוון או מפאת הזנחה, משמעו הרס הנוכחות האנושית באזור. דוגמא לכך תהיה ההרס שהמיטה הפלישה המונגולית אל ח'ארסאן ומערב איראן באמצע המאה השלוש עשרה, שהביאה להפיכת אזורים נרחבים למצב הטבעי השומם. מגמה זו תוגברה בשל הבוז המונגולי הבסיסי כלפי עיבוד חקלאי, העדפתם לטיפוח שדות מרעה לסוסיהם הרבים, ומיסוי נרחב. בשלהי התקופה המונגולית באיראן היה נסיון לשנות את המצב, אך איזורים רבים נותרו בשיממונם עוד שנים רבות.

סכימה של קארז.
סכימה של קארז.
מקטע של קארז, שינג'יאנג, סין.
מקטע של קארז,
שינג'יאנג, סין.
בריכת אגירה.קאשאן, מרכז איראן.
בריכת אגירה.
קאשאן, מרכז איראן.

להביא מים זה טוב ויפה, אך לשם שימורם במצב ראוי לשימוש, יש לאחסנם, ולשם כך יש לעיתים צורך במבנה יעודי נוסף הנפוץ באיראן ואיזורים נוספים באסיה הפנימית. אב –אנבאר (آب انبار), מאגר מים תת קרקעי, המחופה לעיתים קרובות בכיפה, ולצידה מגדלי באד-גיר (بادگیر) "לוכד רוח", מבנה גאוני כפי שהוא פשוט, המאפשר לאוויר חם לצאת מן המבנה ולאוויר צונן יותר להכנס אליו תוך יצירת מערכת מיזוג אוויר פסיבית, השומרת את המים קרים, לעיתים מעלות מספר מעל נקודת הקפאון מגדלי בד גיר נפוצים מאוד באדריכלות המדברית האיראנית, וניתן לראותה בעיר הידועה יזד, אם אתם באזור.

סכימה של מערכת קארז-באדגיר.
סכימה של מערכת קארז-באדגיר.
אב-אנבאר, ובאד-גירים, יזד.
אב-אנבאר, ובאד-גירים, יזד.
יזד, מזרח איראן.מקור:http://www.thundertour.com/yazd.htm
יזד, מזרח איראן.
מקור:http://www.thundertour.com/yazd.htm

מבנה מרתק נוסף הוא היאחצ'ל, למעשה סוג של מקרר, המשמש לשמירת גושי קרח שהגיעו אף הם מן ההרים הנישאים,או נוצרו במקום על ידי מערכת בורות ותעלות קירור, עמוק אל תוך חודשי הקיץ הלוהטים, וזאת בעזרת כיפה העשוייה תערובות אקזוטיות של אדמה, אפר, קש, צמר, וחומרים אחרים, המאפשרת בידוד מירבי, ולאמיר המקומי להנות מכוס שרבט צוננת, גם בחודש מורדאד הלוהט.

יחצ'אל, קרמאן, דרום-מזרח איראן.
יחצ'אל,
קרמאן, דרום-מזרח איראן.

 בנימת סיום, ניתן לומר שמעקרונות הבניה המדברית האיראנית והמזרח תיכונית, ניתן ללמוד רבות כיצד ליצר סביבות מגורים ועבודה מותאמות אקלים וחסכניות באנרגיה, ושורשיות לאיזורנו, גם אם הדבר דורש מאיתנו להפנות את חזרה את הראש מאירופה, וחזרה להיכן שהתחת שלנו מוצב כרגע, וזוהי אסיה.

המרכז למחקר וחינוך סביבתי, סח'נין, ישראל.בניה מודרנית ועקרונות עתיקים.
המרכז למחקר וחינוך סביבתי, סח'נין, ישראל.
בניה מודרנית ועקרונות עתיקים.

מקור:http://environment.gov.il

*כל התמונות מקורן בוויקיפדיה, אלא אם כן צויין אחרת.