הפקפקן מחורסאן.

יום אחד של שלהי אלול צעד לו חוג'א נסר א דין בפאתי בוכרא עד שעצר לו לפוש תחת עץ אגוז אחד. בשדה ממול צמחה לה מקשת מלוני חורסאן צהובי קליפה.

הביט החוג'ה בדלועים הדשנים המצמחים להם מן הזלזלות הדקיקות, ואז בהה לתוך צמרת העץ האדיר המנוקדת באגוזים זעירים.

"תגיד יא חודא", פנה החוג'א לאלוהיו כשיח שיכור לחברו.

"בלי לפקפק בכוחו העצום והרב ותבונתו שאין לה שיעור של כבודו", הטעים.
"מדוע את האגוזימים הקוצ'קימים האלה תקעת על עץ מכובד ועב גזע כמו האגוז הזה, ואת המלונים הנהדרים האלה תקעת על הרצפה?"

בו ברגע נשמט אגוז אחד מצמרת העץ וב"תוק" חלול פגע במצחו של החוג'א הנכבד.

"וואלכ אתה" הפטיר החוג'א.
"לכל שאלה תשובה, ולכל פקפקן- פקאן." *

*(הערכת מערכת: אגוזי פקאן לא צומחים ליד בוכרא, וכנראה שמדובר היה באגוז מלך, שסובל פחות משחקי מילים מפגרים)

51816617_2061371117285286_4268605211938914304_nwalnut-nut-fruit-bowl-healthy-38292-1024x680

דרכו של חוג'א נסר א דין

"לילה אחד נשמעה דפיקה על דלתו של חוג'א נסר א דין. בפתחו את הדלת ראה שם דלפון רע מראה, וזה פתח ואמר: "אללה הנחה אותי לבית זה לארוחה טובה".  "אני מצטער מאוד", השיב החוג'א, "טעית בבית" והצביע על הבית השכן. "אללה גר שם"."

מולא (או חוג'א) נסר א דין (ملا نصرالدین) הוא גיבור עממי פופולרי ברחבי העולם המוסלמי, בעיקר בזה המזרחי, ואשר מקורו לוט באבק הזמן, אך דמותו מבוססת אולי על דמות שייח צופי ממשי מן מאה ה13.

יש שיאמרו שנולד באנטוליה, יש שקובעים את מוצאו באזרבייג'אן, ויש שמרחיקים אותו עד לבוכרה. כך או כך מדובר בדמות מלבבת, סוג של שוטה חכם עממי המתואר לרוב רוכב הפוך על חמורו הנאמן, ומבצע תחבולות מפולפלות כנגד מיני גחמנים, מושחתים ושאר לקויי מוסר.

Bukhara.Hodja_Nasreddin

המקורות ההסטוריים חלוקים על מוצאו המדוייק של האדם ההסטורי עליו מבוססים סיפורי נסר א דין, או לכל היותר על מוצאם המקורי של מעשיותיו. בעולם הערבי מקובלים סיפוריו של ג'וחא המגיעים ככל הנראה מרובד סיפורים קדום למדי, אך מציגים ברובם דמות של שוטה. ייתכן כי בעולם הפרסי-תורכי התפתחה דמותו של נסר א דין על סמך רבדים מוקדמים אלו מן העולם הערבי, אך תוך התווספותם של ניואנסים ורבדים נוספים.

במערב התפרסמו סיפורי נסר א דין תחת עיבודיו של המחבר והמורה השנוי במחלוקת אידריס שאה, שהדגיש בכתיבתו את ההקשרים הדידקטיים והסופים של סיפורי נסר א דין וביקש את קוראיו להשתמש בהם ככלי ראשון במעלה לרכישת חכמה ודעת:

"אמור לי, כבוד החוג'א", פנה פעם אחד אל נסר א דין, "האם יש בידך סימן ואות ניצח למציאותו של אללה, ריבון העולמים אדון הכל?"

     נסר א דין חשב רגע והשיב: "שמע זאת, מיום שעמדתי על דעתי, כל המתרחש עושה זאת אך ורק על פי רצונו של אללה. אילולא היה אללה הכל יכול חורץ הגורלות, היו לבטח הדברים מתרחשים לפי רצוני שלי…"

וגם:

חבר בא לבקר בבית נאסר א-דין והביא ברווז, ונסר א דין בישל אותו ואכלו ביחד. שבוע לאחר מכן הגיע לביתו מישהו שטען שהוא בן דוד של החבר שהביא את הברווז. נסר א דין הכין לו אוכל. עוד שבוע ועוד מישהו מגיע הגיע וטוען שהוא חבר של הבן דוד של האדם שהביא את הברווז. נסר א דין האכיל אותו גם. זה המשיך, כאשר הקשר עם החבר שלו הפך יותר ויותר רחוק. לבסוף, כאשר הגיע עוד חבר של הבן דוד של החבר של האדם עם הברווז, נסר א דין חימם מים והגיש לו בקערה. "מה זה?" שאל האדם כאשר טעם את המים החמים."זה המרק של המרק של המרק של הברווז." אמר לו נסר א דין."

בארץ התפרסמו סיפוריו בתרגומים לספריו של העיתונאי והסופר הרוסי יליד טריפולי, ליאוניד סולוביוב,  כאשר על סמך גרסא זאת הועלתה בשנות החמישים והשישים הצגה על בימת הקאמרי, ממנה נשאב לקאנון הישראלי השיר "בבוכרה היפה."

Насреддин в Бухаре
"נסר א דין בבוכרה", סרט סובייטי מ1943

כמה שמחתי לגלות בזמנו גרסת אנימציה ישנה ונהדרת של סיפוריו מן הטלויזיה הסינית, המבוססת על התרבות המקומית האויגורית של שינג'יאנג. בסין נסר א דין נקרא אה פאן טי (阿凡提), קיצור ושיבוש של שמו בתורכסתאן המזרחית הלא הוא נסר א דין אפנדי.

להשאיר פוליטיקות פאן תורכיות בחוץ, ובטח את מצבם העכשיו והעגום של האויגורים תחת מגף השליטה הסינית בשינג'יאנג. הסדרה הזאת בעיני לגמרי שובת לב, בעיצוב פשוט, תמים, ונאמן לתרבות המקום היא לחלוטין משדרת את הקסם של מרכז אסיה הסינית, והכל מגרביים פרולטריות.

Molla_Nasreddin
"מולא נסר א דין" מגזין עיתונאי וסאטירי שיצא בעיקר בבאקו שבאזרבייג'אן עד שנות השלושים, וזכה להשפעה ופופולאריות רבה ברחבי העולם המוסלמי.

סיפורי עמים הם דוגמא נהדרת לאופן שבו מוטיבים כלל אנושיים נשזרים ברבדי זמן ותרבויות שונות, נודדים ונקלטים ומעובדים ללא קץ תחת מיני כסויות, מלבושים ושפות שונות.  והחוג'א הטוב שלנו, בדרכו הארוכה ורבת המעללים בין ערי אנטוליה להרי פרס, ובין בימת הקאמרי לטלוויזיה הממלכתית הסינית, הוא דוגמא מצויינת במיוחד.

בתמונות:

קברו של חוג'א נסר א דין (כביכול) באקשהיר, בקרבת קוניה שבתורכיה

ייצוגים מודרנים של נסר א דין, כולל מתוך סדרת הטלוויזיה הסינית.

על מורדים וסירים שחורים

הקזאן הוא כלי הבישול המסורתי של מרכז אסיה, ולפני עידן המטבח המודרני ותחלואיו שימש כמעט בכל צרכי התקנת המזון של חברות הנוודים שבערבה, כמו גם בכפרי המזרע שמדרום לה. הקזאן הוא קדירת מתכת רחבה ומעוגלת תחתית, ולה לרוב שיניים רחבות ומעוגלות הבולטות משפתה לשם הסרה מן האש, או העמדתה על תושבת.

הקזאן, שפירוש שמו המקורי הוא "דבר שרוקן מתוכו", אך מילולית פירושו פשוט "סיר", הומצא ככל הנראה בקרב התורכים של ימי הביניים המוקדמים. התורכים היו ידועים כחרשי מתכת מעולים עוד במקום מושבם המקורי בהרי האלטאי והפיתוח החדש דחק ככל הנראה קדרות חרס או נחושת מוקדמות יותר שהיו בשימוש בידי הסקיתים ועמים נוודים אחרים ממוצא איראני.

ככלי לבישול מרק, אידוי, טיגון ובישול ארוך, הקזאן התברר ככה מוצלח ורב שימושים, עד כי התפשט בהדרגה למטבחי רבים בארצות אסיה הפנימית ואף היגר עם התורכים עד לחופי הים התיכון.

לימים שימש הקזאן בצבא האימפריה העות'מנית כסמל המאחד של גדודי היאניצ'רים, אותם חיילי עלית שנלקחו מקהילות הנתינים הנוצרים, אוסלמו וגויסו לצבא.
כחפץ סמלי לאחדות רעים ובסיס המשמעת הצבאית וקיבתה, היווה הקזאן מטרה בעת התקוממות גדודית, והפיכת הקזאן הפלוגתי היתה סימן מובהק למרד. עד היום משמש הביטוי "kazan devirmek" -"הפיכת קזאן" כשם נרדף למרד צבאי או לחוסר שביעות רצון כלפי בעל סמכות.

גם בארצות מרכז אסיה שימש הקזאן כסמל לאחדות הקהילה, והמושג "ביר קוראקוזון" (קדירה אחת שחורה) שימש כמושג נרדף לקהילה כפרית, והחפץ הנייד המרכזי המאפיין אותה, ולעיתים קרובות נשמר במסגד המקומי כהקדש (ווקף) ויוחד לשימוש בימי חג.

כהקדש, נהגו שליטים ובעלי שררה לתרום קדרות למוסדות איסלאמים שונים כתשורה פרקטית וכאות סמלי לדאגתם לעדת המאמינים. קדרות קזאן אדירות מימדים נתרמו למשל למסגדי יום השישי של הראט ונישאבור, ומן המפורסמות שבקדרות הענק הללו נתרמה על ידי תימור י לנג להיכל הקבורה של אחמד יאסאוי שבעיר תורכסתאן (כיום בקזחסטאן). הקזאן אדיר המימדים שבתורכסתאן כפי שמרמז עיצובו ומיקומו, שימש ככל הנראה ככלי קיבול למים ולא לבישול, אך היה כנראה בעל משמעויות סמליות וטקסיות בקרב קהילת הצופים המקומית.

לקדירות קזאן גדולות היתה עם כן חשיבות גדולה בקרב המסדרים הצופים של מרכז אסיה כאות וסמל לשוויון בין אחים לדרך, צדקה טקסית וכן כסמל לרוחב ידו וכוחו של מנהיג המסדר.

בחאנאקות, בתי ההתוועדות הצופים, של קשגר, בוכרה סמרקנד וערים אחרות, היה נהוג בימי שישי מסויימים או ימי חג לערוך כירה גדולה וטקסית בה הוגש אורז (פולו\פלוב) או דייסת דגנים ובשר, בנוסף לטקסי זיכר. קזאן מפורסם שהשתייך לעדת הצופים הנקשבנדים בקשגר ונודע כ"אלטון דשים" ( altun deshim, אויגורית: סיר הזהב) היה בגובה של כמטר וחצי ורוחב של שלושה, וזכה להאכיל מאות חסידים בימי חול ומועד. מסופר שזכה לכינוי בשל תכשיטי הזהב של צדיקה מקומית מקשגר שנתרמו על מנת ליצור את קזאן הענק המדובר.

כיום ניתן למצוא קזאנים טובים בכל שווקי מרכז אסיה, רק למרבה הצער רבים מאלה המודרניים עשויים יציקת אלומיניום ולא ברזל כבד וטוב, אם מתחשק לכם קזאן ישן וטוב כפי שאלוהי התורכים ברא אותו, ניתן לחפש בשולי השווקים באוש, בוכרה וחוג'אנד את מוכרי היד השניה ולרכוש מהם במחיר מציאה קזאן ראוי לשמו בו תוכלו להאכיל את בטלני וקדושי השכונה הירושלמית שלכם או להקים בית צדקה צופי בלב תל אביב, וברכות מרובות אז בוודאי יוטלו על ראשיכם.

ולסיום נקנח במעשיה על מורינו ורבינו רב המעללים, חוג'ה נסר א דין.

"יום אחד ניגש לו החוג'ה הטוב לשכנו הקמצן בהאא א דין וביקש לשאול את הקזאן שברשותו. בגרון חמוץ ניגש השכן למזווה, חזר עם הקלחת הכבדה, מסרה בידיו של החוג'ה והתרה בו שלא יתעכב בהחזרתה.

מקץ שלושה ימים שב נסר א דין עם הקזאן, וכשבהה בתוכה הבהאא הלז, ראה בה קזאן קטן ועגלגל. שאל השכן  את החוג'ה בתרעומת מה בשם האל ושליחו עושה הקזאנצ'יק הזר הזה בתוך הקזאן שקיבל בהשאלה.

כיחכח לו החוג'ה בגרונו והסביר כי רצה הבורא וכי הקזאן של שכנו הטוב נתקף בצירים במהלך הלילה, וכי למרבה הפליאה ילד לו קזאנצ'ה קטן לתפארת. לרגע פקפק לו בהאא א דין בשפיות דעתו של החוג'ה הזקן, אך הרהר בכך שטמטומו של אחד הוא רווחתו של אחר, וקיבל את הילוד הטרי לביתו ומטבו בהדרת כבוד מעושה.

שבוע לאחר מכן חזר נסר א דין לשכנו וביקש במחילה לשאול את הקזאן שנית. בשמחה גלויה אץ לו בהאא א דין אל המזווה וחזר עם הקזאן המבוקש.

חלפו להם יומיים ועוד יום, ולאחר מכן עוד שלושה, ובהאא א דין החל לחרוד לגורל קזאנו היקר. סר הוא לביתו של החוג'ה, דפק על מפתנו ודרש לקבל את הקזאן חזרה.

בקול עגום בישר לו נסר א דין כי הקזאן שהשאיל לו אדונו הטוב והמטיב חלה באופן פתאומי הלילה, נפטר לעת שחר ונקבר אחר כבוד בגדת נהר האמו דאריא.

זועם וקוצף שאג בהאא א דין אל פרצופו של החוג'ה על מה לכל השדים הוא מדבר, ומה הם דברי ההבל הללו ומה ארע לקזאן.

בשוויון נפש הפטיר החוג'ה כי קזאן אשר יכול ללדת בהחלט מסוגל גם למות.

הטיב את אדרתו, ויצא אל הבוסתאן."

 

 

בתמונות:

הקזאן הטקסי של מוזוליאום אחמד יאסווי, תורכסתאן, קזחסטאן.

פלוב, חתך רוחב מדעי.

אנדרטה לקזאן, העיר קזאן, הקרויה על שמו. רוסיה.

מוכרי פלוב, קוקנד, המאה ה19.

יאניצ'רים עות'מנים נושאים את הקזאן הפלוגתי.

חוג'ה נסר א דין

 

No automatic alt text available.
Image may contain: food
Image may contain: cloud and sky
Image may contain: 2 people
Image may contain: one or more people and people standing
نصرالدین