דרכי תה #8582

 

סבלי תה (סינית: 茶)背夫)), סצ'ואן,מערב סין.

ראשית המאה ה-20.

בהיות עניי סצ'ואן זולים בהרבה מתחבורת פרדות וסוסים, הועסקו המונים מהם בדחיקת לבני תה דחוס במעלה ההרים בואכה טיבט, ומשוער שבין סוף המאה ה-18 למחצית המאה ה-20, עד כשלושה מליון סבלים שרכו רגליהם אל שווקי הגבול שבין סין לטיבט. במיוחד זרמו סבלי התה על מטענם הכבד אל העיר דרטסדו (קנדינג), תחנת מעבר עיקרית לתה סיני בדרכו מערבה למנזרי להסה ומחנות הנוודים הפזורים בערבות העשב.

רזים וקטני גוף, וכשליש מהם מכורים לאופיום, את המסע בין מספר השבועות עשו כשעל גבם עד כ200 קילוגרם של לבני תה סצ'ואני.

רבים לא שבו לביתם.

"עוגת הדגן קשה ללעוס,

אשמה כמשקע שרוף,

…קהל הנחים בדרך,

כמתים לא קבורים, רבים מספור…

דוחקים תה בדרכי ההר,

חור בשלג,

במעלה המשעול. "

 

2017061210130721478.jpg

בתמונות:

סבלי תה, מערב סצ'ואן, ראשית המאה ה-20.

עוגת תה מאזור בינגדאו, לינצאנג, יוננאן (2017).

נדחסה לצורת עוגה באופן דומה ללבני התה ההסטוריות של סצ'ואן. עוגה דומה באיכות טובה ובמשקל של כ350 גרם עשויה להמכר כיום ב200$ ויותר.

71203781_10157554282592368_7972002116522737664_o

נפחי הסְפַר-הבונאן של צפון מערב סין.

מכל שבבי העמים המנקדים את שולי הרמה הטיבטית, שם נבזקו ביד הסופה המונגולית שטרפה את אסיה במאה ה13, חביבים במיוחד הם הבונאן.

הבונאן, מן הקבוצות האתניות הקטנות בסין, הם עם שכאופייני לאזור נוצרו כסגסוגת מונגולית, אליה נספחו מיני תבלינים בני חווי, האן, טיבטים וקבוצות נוספות, ובעוד ששפתם מונגולית ביסודה היא מדגימה בהתאם לתחום מושבה השפעות טיבטיות וסיניות ניכרות.

1489866050425756
-בני בונאן (סינית: באואן 保安族)

בני הבונאן מפגינים דו צורתיות דתית, ובעוד שקבוצה אחת מבניהם שמרה נאמנות לבודהיזם הטנטרי, קבוצה אחרת היגרה ברבות הימים צפונה למחוזות הלס של מוצא הנהר הצהוב, שם המירה את דתה לאסלאם במהלך המאה ה-18, שנאמר שהוצג בפינהם בפני המורה הסופי הגדול מא לאיצ'י.

ייסוד מרכזי בזהותם של הבונאנים של גנסו הוא מעשה הנפחות.
איכרים במהותם, התמחו הבונאן בחישול כלי עבודה, מחרשות ופרסות סוסים, ובמיוחד ידועים בפגיונות אותם הם מחשלים, ששמעם יצא למרחוק באזורי הספר, ההר והמדבר של צפון מערב סין. טענה נפוצה בקרב הבונאן היא גם כי אבותיהם שימשו כנפחים בשירות החאנים המונגולים, וכי חלקם אף שרתו בקסיג, כשומרי הראש של האצולה הג'נגיזית, ומכאן שמם הסיני (באו-אן 保安, "מאבטחים, שומרי שלום"). למרות זאת, נראה שהתגבשות הבונאן כקבוצה מובחנת לא נעשה לפי תקופת מינג שבשרותיה שרתו רבים מהם כאנשי מוצבים בספר הטיבטו-סיני.

30467146687647646869
-נפחיה בונאנית
30467146687656323255
-נפחיה בונאנית

הסכינים והפגיונות הבונאנים ידועים ביופים ובידיות הקרן המעוטרות והמרובדות מתכת שבבסיסן. במיוחד התמחו הבונאן בפלדת פחמן מקופלת, שהקנה להם פרסום בקרב קהילות הנוודים והחקלאים שבין הגובי למרעות טיבט.

כמו מלאכות יד מסורתיות אחרות, אומנות הפלדה המקופלת (סינית: ברזל פרח מקופל 折花铁 ) נעלמה כמעט לחלוטין בתקופה המאואיסטית, ורק בשנים האחרונות ותחת הליברליזציה הכלכלית וקידום האומנות בידי נפחים בני הקהילה חזרו פגיונות הפלדה המקופלת לשווקים, והם זוכים לפופולאריות רבה בקרב אספנים מקומיים.

DSC06396

DSC06397
-סכינים בשוק של לינסיה. ידה של פטימה חרוטה באופן מעניין על להבים רבים.

צורתם של הסכינים מזכירה מקבילות מונגוליות וטיבטיות, כשלעיתים יתלוו אליהן סכין לוויה קטנה בנדן כפול או זוג מקלות אכילה, אך איכות הידיות והפלדה בדוגמאות טובות של סכינים אלו מחזירה אותנו עמוק ורחוק לימי הזוהר העליזים של המערב הפרוע של סין בו התערבבו אלה במעי אלו, מושלים מושחתים וחובבי אופיום, מורדים טיבטים וכנופיות סופיות דוברות מונגולית, וזאת תוך שימוש בלהבים מחושלים כהלכה.

הסכינים העכשוויות על פי עדות הנפחים עצמם רחוקה מאלה של האבות הקדמונים, אך יש לשער שבחסות ניסוי טעיה וידע מודרני, יחזרו סכיני הבונאן לימי תהילתם שבדרכי הלס של שולי הרמה הטיבטית.

m18419_ch
-מפת תפוצה של האוכלוסיה המוסלמית בגנסו, והבודהיסטית בצ'ינגחאי.

9ADAB2B1DD63B729B4753E77D38C38B84CABB203_size21_w600_h391

ממלכת האטריות

מעבר לכל התה והאורז הזה, סין היא ממלכה של אטריות.
ברור וידוע כי אטריות הן מאכל משובח ומקובל ביותר ממטבחי ויאטנם ויפן, דרך בתי תה אוזבקים ועד מסעדות רומאיות עטורות שבחים, וכן ידוע כי מימי מרקו פולו ניטש הויכוח לגבי מי באיזה צד של אסיה למד להרתיח בצק במים וליצור רצועות חמימות ואוהבות רוטב. הויכוח אולי טרם הוכרע סופית, אך לפחות בגזרת הקדמונים יש לנו מעט רמזים.
לפני כעשור נמצאו בחפירות ארכאולוגיות במעלה הנהר הצהוב אטריות קדומות שככל הנראה מיישבות את הפולמוס על מקור המאכל הבצקי הלז. האטריות האבודות נמצאו בשכבות שגילן כארבעת אלפי שנים, ובכך מיצבו את מעמדן כלוקשן העתיקים בעולם. חומר הגלם ממנו הוכנו האטריות הם שני מיני דוחן, שהיו מקור המזון החשוב ביותר בתרבויות סין העתיקות, וזאת טרם הגעת האורז מן הדרום, וחדירת החיטה מן המזרח התיכון ומרכז אסיה סביב האלף השני לפני הספירה.
920x920
אטריות קדומות, אתר לה ג'יה. גנסו.
מאז החליפו שני הדגנים האצילים הללו את הדוחן כחומר גלם באופן כמעט מוחלט, ויצרו גלקסיה של צורות הכנה ומרקמים ביקום האטריות הסיני, כאשר לכל אזור בסין המנות האופייניות לו.
הנה כמה מן המוצלחות באזור:
ז'ה ג'יאנג מיאן (炸酱面 תרגום חופשי: "אטריות ברוטב מטוגן").
מנת אטריות זו,הדומה מעט בסגנונה לבולונז איטלקי, נפוצה בעיקר באזור צפון מזרח סין ובייגי'נג מאופיינת בטעם אומאמי חזק שמקורו בממרח הסויה המותסס והמומלח שבמרכזה. לרוב נהוג גם להוסיף לרוטב בשר חזיר או בקר קצוץ, אך טעמנו גם גרסאות צמחוניות טובות עם פטריות כתחליף בודהיסטי הולם.
אר סי (饵丝) אטריות אורז יוננאניות
סוג אטריות אהוב ועממי מחבל יוננאן שבדרום מערב סין.
בהתאם למיקומה, משופעת יוננאן בסוגים שונים של אטריות העשויות אורז במקום החיטה הנפוצה יותר בצפון. ככל האמור ביוננאן לרוב נהוג לציין את אטריות ה"מעבר לגשר" המוערכות יתר על המידה, או את האטריות הקרות של איזור דאלי המתובלות בפלפל חריף ורוטב על בסיס תמרינדי, אך דווקא אטריות האר סי הפשוטות, המוגשות במרק צח, מתובלות בכוסברה, בצל ירוק, בוטנים ומעט חומץ שחור הן לפעמים כל מה שצריך בכדי להתאושש מהליכה בהרים המרהיבים של יוננאן.
饵丝
אטריות אר סי. יוננאן.
ט'וקפה (Thukpa)
צפונה מעמקי יוננאן המוריקים ובמעלה דרכי המסחר המתנחשלות במעלה הרמה הטיבטית מתחלף הנוף, ואיתו האקלים. ההרים הופכים מרובים וחדים יותר והאוויר דליל וקר. הט'וקפה היא הגרסא הטיבטית למרק האטריות הנפוץ כמעט בכל תרבות באסיה ומעבר. לכאורה מדובר במנה פשוטה מאוד ואפילו גסה בהשוואה למרקים המעודנים של המזרח, אך בהתחשב בתנאי המחיה והאקלים של הרמה הטיבטית, מדובר במנה המושלמת. נזיד עשיר בירקות בהתאם לנמצא במטבח, ובו משמשים תפוחי אדמה, עגבניות, סלרי, או ירוקים אחרים כבסיס בו צפים ריבועי אטריות מעשה עבודת יד, לרוב בלווית פיסות קטנות של בשר יאק, (אך אפשר לבקש גם בלי.) הט'וקפה היא דוגמא יפה ליכולת של תרבויות להעשיר אחת את רעותה במרכיבי מזון, גידולים חקלאיים ושיטות הכנה שהופכות כל רצף גאוגרפי לרשת ארוגה היטב של השפעות ויחסי חליפין.
37093737_10156456597422368_946197714968772608_n
ט'וקפה בכפר טיבטי, צ'ינגחאי, 2018.
 לה מיאן (拉面)
עוד צפונה מבתי האטריות הקטנים של העיירות הטיבטיות, ובמורד הנהר הצהוב נמצא מפתנו של מסדרון גנסו, נתיב קדום של דרכי המשי המשופע במוסלמים סינים- חווי, הידועים כעושי האיטריות הטובים בסין, וגם הם מתמחים בעשיית אטריות חיטה בשלל צורות ורטבים. במיוחד ידועים החווי באטריות המתוחות ביד שהם מומחים בעשייתם. את גוש האטריות הנלוש היטב מושכים ומותחים בשימוש בכח הזרוע המשולב בדפיקות קצובות על משטח הלישה וזאת על מנת לייצב את האטריות בטרם יושלכו לקלחת המים הרותחים לבישול בן כמה דקות בודדות. העיר הידועה ביותר באטריות אלו היא לאנג'ואו, בירת חבל גנסו, ומסעדות של "אטריות מתוחות של לאנג'ואו" נפוצות כיום בכל ערי סין. האטריות המתוחות ביד, או לה מיאן בשמן הסיני, התפשטו למזרח ומערב והעניקו את שמן לראמן היפני כמו גם ללאגמאן האויגורי הידוע של מרכז אסיה, והן דוגמא מאלפת ליכולת של גושי בצק ריחניים לנדוד ממטבח למטבח אם רק נעשו בידיים הנכונות, ומהחומר הנכון.
32881767_10156315641437368_7745265862344441856_n
מותח אטריות מוסלמי-סיני (חויי) גנסו, 2017.
lamian1
לאגמאן- הגרסא האויגורית של אטריות הלה מיאן.

 

32831298_10156315651557368_7254444030619025408_n

עם הגב לערבה, ובין ההר למדבר: גאוגרפיה של מרכז אסיה.

מרכז אסיה מהווה אזור נרחב שהגדרתו מעוגנת בנקודות מוצא שהן לרוב תרבותיות או
פוליטיות יותר משהן גאוגרפיות. על פי הגדרה מודרנית ופופולארית, מרכז אסיה מייצג את
ארצות חבר המדינות המוסלמיות שבין הים הכספי לגבולה של סין, כלומר: קזחסטאן,
אוזבקיסטן, טורקמניסטן, קירגיזסטן, וטג'יקיסטן. עם זאת, הגדרה המעוגנת היסטורית
אתנית ותרבותית תרחיב לרוב את המושג ותכלול בו גם את איראן, חלקים גדולים מרוסיה
האסיאתית, וכן את אפגניסטן, צפון פקיסטן, ומערב סין. הגדרה פופולארית נוספת וחופפת
תהיה אסיה הפנימית אשר עשויה גם לכלול את מונגוליה, מנצ'וריה (צפון מזרח סין) ואף
את טיבט, אשר יחד עם אזורי ההרים הגובלים בה, מכונה על ידי כותבים וחוקרים מסוימים
בשם אסיה הגבוהה.

במרכז אסיה מספר אזורים היסטוריים-תרבותיים חשובים:

פרגאנה (Ferghana):
עמק פרגאנה נחשב למרכז היסטורי מן החושבים ביותר במרכז אסיה, מיקומו על נתיב נוח
בין מערב אסיה לסין הפך את העמק למוקד מסחרי ראשון במעלה, בעוד שאדמתו הפורייה
ושפע המים אפשרו לאזור לקיים כלכלה חקלאית עשירה והאזור נודע בכרמיו ובמקשות
המלונים שבו. העמק, ששימש היסטורית מקום מושב ליוונים, איראנים ותורכים מחולק כיום
בין טג'יקיסטן, קירגיזסטן ואוזבקיסטן, ובמאה ה-20 שימש לא אחת כמוקד לתסיסה אתנית
בין העמים השונים.

מה זה כל הסטן הזה? סטן, או בתעתיקו הנכון סתאן היא סיומת פרסית, (ـستان) שפירושה מקום, כאשר ניתן לומר כי פעמים רבות המשמעות היא ארצם של…
הסיומת נפוצה בשמות מקומות היסטוריים כפי שנתכנו בעולם האסלאמי המזרחי, כגון: כורדיסטן, היאסטאן {ארמניה}, הינדוסטן, טטריסטן, תורכסטאן וכדומה.

טראנס-אוקסאניה (Transoxania, עבר האוקסוס):
השם אשר ניתן על ידי היוונים לאזור הנרחב שבין נהרות האמו דאריה (גם: אוקסוס, פאנג')
והסיר דאריה (יאקסארטס), ושימש כינוי לחלקה הצפון מזרחי של האימפריה המוקדונית.
באזור שוכנים כמה מן המרכזים העירוניים החשובים במרכז אסיה כבוכרה וסמרקנד.
בתקופה המודרנית נוצלו מימיי הנהרות באזור להפקת כותנה בקנה מידה אדיר, תהליך אשר
הביא להרס קרקעות והתייבשות ימת אראל, נקודת ההיקוות של הנהרות באזור.

חורסאן (Khurasan):
איזור צחיח ורחב ידיים אשר מחולק כיום בין איראן, טורקמניסטן, אוזבקיסטן, טג'יקיסטן
ואפגניסטן. הסטורית מרחב ידוע וחשוב מאין כמוהו ,האיזור שימש שנים רבות כאחד ממעוזי התרבות האיראנית והאסלאמית, וערים רבות בו כגון נישאפור, מרב, באלח והראט שמשו כמרכזי לימוד מדע וספרות של התרבות
האסלאמית המזרחית. אנשי רוח ועט כגון עומר חיאם, אל בירוני, אל פארבי ואבן סינא
מוצאם באזור.

בדחשאן (Badakhshan):
מחוז היסטורי אשר כיום מחולק בין הגדות הטג'יקיות והאפגניות בקצהו המזרחי העליון של
נהר האמו דאריה (גם: פאנג'), היכן שזה מתנקז ומתעצם לכדי נהר של ממש על ידי הפלגים
השונים מהרי פמיר וההינדו קוש. בשל הטופוגרפיה ההררית שלו, נחשב המחוז לנידח ופראי
ושימש מקום מפלט ליחידים וקהילות בעתות משבר ורדיפה. במשך דורות רבים היה המחוז
למקור הבלעדי לאבן הלאפיס לאזולי ולאבן האודם, וממנה הגיעו אבני חן אלו בדרך המסחר
למצרים הפרעונית ולתרבויות מסופוטמיה.

בקטריה (Bactria):
אזור היסטורי חשוב המרוכז סביב העיר באלח (כיום בצפון אפגניסטן), וגובל בהרי פמיר,
הינדו קוש ובנהר האמו דאריה. האזור פרח בעת העתיקה תחת השפעת דרכי המסחר אשר
חיברו את איראן, סין והודו והיווה זירה למפגש בין התרבות ההלניסטית להודית.

אגן טארים (Tarim):
אגן נמוך ועצום ממדים הנמצא היום רובו ככולו בשטח סין העממית. חבוי מאחורי הרמה הטיבטית אשר מונעת ממנו קבלת משקעים, אגן טארים ומדבר טאקלאמקאן שבו, הם מן
האזורים הצחיחים בעולם. בנאות המדבר שבשולי האגן צמחו מרכזים עירוניים אשר שמשו
כנקודות מסחר על דרכי המשי וכן כמרכזים בודהיסטים חשובים. האזור שימש כנקודת מגע
בין התרבויות ההודית, האיראנית, הסינית וכן עם עמי הערבה.

הערבה האירואסיאתית:
רצועת עשב רחבת ידיים המשתרעת בין מנצ'וריה במזרח ועד הונגריה במערב. בשל
מאפייניה האקלימיים והאקולוגים שימשה הערבה מחסום להתפשטות התרבויות החקלאיות
ומנגד אפשרה התפתחות של נוודות הרועים. נוודי הערבה, במגעם ופלישותיהם לכיוון דרום,שימשו כגורם צבאי פוליטי ומסחרי חשוב בהיסטוריה של מרכז אסיה והניעו תהליכים רבים
ומורכבים בהיסטוריה האנושית כולה.
רכסי הרים במרכז אסיה:
מרכז אסיה מוגדרת במידה רבה על ידי רכסי ההרים שבה, ואלה עיצבו את כלכלתה, אזוריה
החקלאיים, נתיבי המסחר שבה ורבות מתרבויותיה. רכסי ההרים של אסיה, הגבוהים
בעולם, נוצרו כתוצאה מן הדחיפה המתמדת של הלוח היבשתי של הודו, אל תוך ליבה של
אסיה, ואלה הדפו אל על את הרמה הטיבטית וההרים הנלווים אליה ויצרו את גג העולם
עטור העננים של האזור.

מלבד רכס ההימלאיה המצוי בקו התפר המידי שבין הודו לטיבט, יצר הקמט הטקטוני את
הרכסים המרכזיים של מרכז אסיה. ליבו של הקמט הוא רמת פמיר, מדרום ודרום מזרח לו
מצויים רכסי ההינדו קוש (Hindu Kush, מונח שפירושו "קוטל ההודים", והרי
הקרקורום (Karakorum). ממזרח לפמיר מצויים הרי קונלון (Kunlun), המפרידים את
הרמה הטיבטית מאגן טארים, ויוצרים את מדבר טאקלמקאן הנורא, במניעתם את הגעת
משקעים לאזור. מצפון מזרח לפמיר מצוי רכס הטיאן שאן (Tian Shan. סינית: 天山 ההרים
השמימיים) ואלה מגדירים את גבולה המזרחי של קירגיזסטן ומקיפים את אגן טארים מצפון,
בעודם יוצרים חיץ בין אזור המדבר לערבה.

הגאוגרפיה של מרכז אסיה מדגימה בצורה הניצחת ביותר את השפעת הטופוגרפיה על חברות וחיי אדם, ומצד שני את המאמץ האנושי הכביר להתגבר על איתני הסביבה ולחתור בעוז ובסתגלנות אין קץ לחיי מרעה, מזרע וסחר, וזאת תוך יצירת כמה מן התרבויות היצירתיות והמרתקות ביותר בהסטוריה האנושית, עם הגב לערבה, ובין ההר למדבר.

ניחוחה של טיבט: דרך המושק.

טיבט נתפסת, אפילו כיום תחת עול המודרנה ותחת שלטון הרפובליקה העממית הסינית והשינויים התרבותיים הנלווים אליו, כארץ אקזוטית, מסתורית ורבת פלאות.

תפיסה זו אינה חדשה והיא מלווה את הרמה הטיבטית הנישאה מזה מאות שנים. דימוי זה נובע ככל הנראה מן הטופוגרפיה ההררית של הרמה,המתנשאת בממוצע לרום של ארבעה וחצי קילומטרים. לקשיי הנגישות הנובעים מכך נוספת סגירותה היחסית בפני זרים במהלך המאה התשע עשרה, ואלה הזינו את המימד המסתורי והאקזוטי שבדימויה של טיבט.

mountains-in-tibet-314463

למרות דימויים אלו, מבחינה היסטורית לא נמצאה הרמה הטיבטית  בבדידות מזהרת כפי שנדמה, והיתה קשורה בקשרים תרבותיים, פוליטיים ומסחריים עם התרבויות השכנות לה.

מבחינה דתית, אימצה טיבט את הבודהיזם אשר השתרש בה בעקבות הגירת מורים מהודו, קשמיר ומרכז אסיה אל הרמה הטיבטית. מורים כגון פדמאסמבהאבה, וימאלמיטרה ואטישה הגיעו מהודו לטיבט בהזמנת שליטים מקומיים, ולימדו בה את הבודהיזם בגרסתו הטנטרית, וזה מתקיים בה עד ימינו.

Padmasambhava
Padmasambhava

מבחינה פוליטית הקימה טיבט אימפריה אשר שיאה במאה השמינית לספירה ובמהלך תקופת קיומה התחרתה עם שושלת טאנג הסינית והח'ליפות העבאסית על שליטה במרכז אסיה. עצמתה של האיפריה באה לידי ביטוי בין השאר בפלישות צבאיות לעבר סין, מינוי מושל טיבטי לקאבול אשר באפגניסתאן של ימינו, ובמורשת הספרותית העניפה שהותירו נזירים טיבטים באגן טארים, בשינג'יאנג של ימינו.

האימפריה הטיבטית, המאה השמינית לספירה.
האימפריה הטיבטית, המאה השמינית לספירה.

מבחינת מסחר,היתה טיבט  קשורה לתרבויות השונות בנתיבי סחר דרכם זרמו סחורות כגון תה סיני, אשר נסחר בתמורה לסוסים טיבטיים (ראו את הרשומה: "סוסים בעבור תה" ), ומוצרי מתכת שונים בהם מפורסמים האמנים הטיבטים עד ימינו.

אם זאת, ישנו מוצר אחד אשר בזמנים קדומים שימש שם נרדף לטיבט, ולאקזוטיקה מזרחית בגרסת ימי הביניים שלה. ומוצר זה הוא המושק.

מושק הינו חומר שמנוני וריחני המופק מן הזכרים בני משפחת איילי המושק (Sp. Moschidae), הנפוצים באזורים מיוערים במרכז אסיה ומזרחה. הזכרים מצויידים בניבים ארוכים המשמשים להפגנת עליונות טריטוריאלית. המושק נאגר בבלוטה ייחודית בסמוך לאברי המין, משמש למשיכת בנות זוג פוטנציאליות ובשל ניחוחו הייחודי, הפך מבוקש בקרב בני האדם כתרופה, וכאמצעי בישום חשוב ויקר מציאות.

אייל המושק (moschus_moschiferus) הניבים המפותחים ניכרים.
אייל המושק (moschus_moschiferus)
הניבים המפותחים ניכרים.
בלוטת מושק. (לא בתמונה: אייל המושק)
בלוטת מושק. (לא בתמונה: אייל המושק)

בעולם האסלאם נקשרו כתרים רבים למושק, כחומר רפואי רב עוצמה המשמש בריפוי חוליים שונים ומשונים, וכניחוח המקושר לדימויים ארוטיים ומיסטיים כאחד, בשירה הפרסית והערבית.

ככל הנוגע לאיכות המושק, הטוב והמבוקש שבהם נזכר ברבים מן המקורות המוסלמים בנשימה אחת עם שמה של טיבט, אשר היוותה מבחינה היסטורית את אחד המקורות העיקריים למוצר זה.

במקורות המערב אסיאתים, מופיע המושק החל מן המאה השלישית לספירה, כאשר התייחסויות מוקדמות לו ניתן למצוא במסמכים סוע'דים מדונהואנג (敦煌), המתוארכים למאה הרביעית או מוקדם מכך, וכן במקורות תלמודיים מן המאות הרביעית והחמישית, המעלים שאלות הלכתיות בנוגע לשימוש במושק.

"אמר רב חסדא אמר רב, ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי: כל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים, חוץ ממושק שמן חיה הוא, שמברכין עליו בורא מיני בשמים" (ברכות, מג ע"א).

ואילו הרמב"ם גרס כי "המור הוא הדם הצרור בחיה שבהודו הידוע לכל שמתבשמין בה בני אדם בכל מקום" (הלכות כלי המקדש, פ"א הלכה ג')

המקורות הללו משקפים מסחר ער במושק על ידי יהודים, סוע'דים ואחרים עוד קודם לעליית האסלאם.

לאחר עליית האסלאם, מופיעים אזכורים רבים למושק בספרות הגאוגרפית, הדתית ובזאת העוסקת במסחר. המושק נתפס בספרות המוסלמית כבושם יוקרה, כחומר רפואי ראשון במעלה, ומבחינה דתית הוא נחשב לניחוח אשר הנביא מחמד בעצמו דיבר בשבחו, והמופיע בתיאורים קראאנים של גן העדן, אם כי יש ספק לגבי זיהוי וודאי של תיאורים אלו עם המושק המוכר לנו.

המקורות המוסלמים מודעים היטב למקורו של המושק בטיבט וסין, עם כי מגלים לעיתים בורות לגבי בעל החיים ממנו מופק ודרך הפקתו, ומעלים על נס את איכותו של המושק הטיבטי על פני זה הסיני. מקור מסויים מציין את המושק הסוע'די כעליון על זה שמגיע מהודו, אך מציין באותה נשימה כי מקור שני הסוגים הוא בטיבט עצמה.

ליבה של אסיה. טיבט.
ליבה של אסיה. טיבט.

עליונותו של המושק הטיבטי על זה שמקורו בסין מוסברת במקורות שונים על ידי מספר סיבות. הסיבה הראשונה היא בכך שאיילי המושק בטיבט ניזונים מעשבים ריחניים המצויים בהרי טיבט ,השניה היא משום  שהמושק הטיבטי נשמר ונמכר בצורתו הגולמית, כבלוטה מיובשת, בעוד שהסיני נמכר מיובש ומפורר, לעיתים בתוספת של חומרים זרים כגון דם או עופרת. והאחרונה מוסברת בכך שהמושק הטיבטי, בניגוד לסיני, מיובא לעולם האסלאם דרך נתיבים קצרים ויבשתיים, השומרים על איכותו, בניגוד להעברה בדרך הים שהלחות שבה עלולה לפגום בטיב החומר.

בנוגע לנתיבי המסחר המחברים את הרמה הטיבטית למערב אסיה, המקורות לא נותנים אלא תיאור כללי של נתיבים אלו. עם זאת, נראה כי בעקרון נתקיימו שני נתיבי מסחר, אחד יבשתי, מטיבט לח'ראסאן, ומשם לרחבי העולם המוסלמי, ואחד ימי ברובו, כאשר המושק הובא מן ההימאליה להודו, ומשם נישא דרך האוקיינוס ההודי לנמל דיבול (ديبل) בפקיסתאן של ימינו. מדיבול הופץ המושק לנמל שיראף (بندر سیراف), אשר לחופי איראן, לעדן שבדרום חצי האי ערב, ולנמלים נוספים. אחד מיעדיהם האחרונים של מטעני המושק היה בעראק, ומתואר כי "בהתקרב הספינות לנמל, עלה ריחו של המושק, והסוחרים לא יכלו עוד להסתירו מגובי המס. כאשר נלקח (המושק) מן הספינה, השתפר ניחוחו, וריח הים שדבק בו, נעלם".

כאמור, מספר תחנות סחר מצוינות במפורש במקורות המוסלמים, ככאלה אשר דרכן עבר המושק בדרכו מהרמה הטיבטית אל ליבו של העולם המוסלמי, ונמל דיבול אף מצוין במפה מן המאה האחת עשרה כתחילתו של נתיב לסין העובר דרך טיבט, אך גם אזכורים אלו אינם מאפשרים לשרטט נתיב סחר רציף, וודאי לא רשת דרכים.

ככל הנוגע לעוסקים בסחר במושק, נראה כי הטיבטים עצמם עסקו בכך רק בתחום המוגבל של שולי הרמה הטיבטית ומעט מעבר לה, במקומות כגון נפאל, לדאק, בהוטן, ובנגל, וכי משם המשיך המסחר על ידי גורמים הודים, סוע'דים, ערבים, יהודים, ארמנים וכן אירופאים.

נוודים טיבטים, מילאו ככל הנראה תפקיד ראשוני בשרשרת המסחר במושק.
נוודים טיבטים, מילאו ככל הנראה תפקיד ראשוני בשרשרת המסחר במושק.

אחד השימושים המרכזיים במושק בעולם האיסלאם היה כחומר רקע בייצור בשמים וזאת בשל יכולתו להדגיש את ריחם של חומרים אחרים, וניתן לקבוע כי המושק היה החומר הארומטי החשוב ביותר בתעשיית הבשמים המוסלמית. בשל דימויו של המושק ותוצריו כמוצרי יוקרה, ויותר מכך,בשל הקונוטציות המיניות שנלוו אליו, היה עשוי השימוש בו לעורר בעיות הלכתיות מסוימות, אך נראה כי המחלוקת היחידה שעורר בפועל היתה קשורה בעובדה כי איילי המושק מהם הופק החומר נשחטו בידי לא מוסלמים. כך או כך נראה כי גישתם של השיע'ים כלפי הנושא היתה מחמירה יותר מזאת של הסונים, שכאמור, תיארו את ריח המושק כחביב על הנביא מחמד, וככזה, הפך למוערך  שבחומרי הבישום.

בושם "משק אל ערב" יוקרתי.
בושם "משק אל ערב" יוקרתי.

המושק מסווג על פי רוב במקורות לשלוש דרגות איכות, צהוב, כהה, ושחור, הנחשב לנחות. סיווג זה תואם במידה רבה לסיווג דומה בספרות הטיבטית וההודית, כאשר שם דרגת הביניים מתוארת כחומה או אדמדמה.

הסיווג הדומה של איכויות המושק במסורות האסלאמיות והטיבטו-הודיות, מתקשר גם לתפקידו של המושק כחומר רפואי. במסורת הרפואית האסלאמית, המושק נחשב כתרופה אוניברסאלית, אשר ביכולתה לרפא כמעט כל חולי, אך באופן ספציפי הוא מתקשר לטיפול במקרים כגון מחלות לב, בעיות עינים ובמיוחד לטיפול בהרעלות.

העובדה כי למושק, כסם שכנגד לטיפול בהרעלות ובעיות עינים, תפקיד מרכזי גם ברפואה הטיבטית, עשויה להצביע על קשרים והשפעות תרבותיות הדדיות בין עולם האסלאם לרמה הטיבטית, אם כי בטיבט היו לחומר שימושים נוספים, שאינם מופיעים ברפואה האסלאמית, כגון  מזור לבעיות נפשיות וחיזוק המערכת החיסונית, וטיפול בבעיות כבד וכליות.

היבט נוסף של קשרים אפשריים בין המסורות הרפואיות של טיבט והאסלאם מתבטא בשימוש בתרופה המרפאת כל המכונה בטיבטית דאר יאק אן (dar yak an), מילה אשר מקורה במילה היוונית טריאקון (Theriakon), והתגלגלה דרך המילה הפרסית תריאכ  (تریاک ),שהיום אגב משמשת כמילה הפרסית לאופיום.

הכנת טריאק. דף מאוייר מתוך הTacuinum Sanitatis. ספר הדרכה רפואי המבוסס על מקור ערבי.
הכנת טריאק. דף מאוייר מתוך הTacuinum Sanitatis. ספר הדרכה רפואי המבוסס על מקור ערבי.
אופיום להמונים. תה "טריאקי" תורכי.
אופיום להמונים. תה "תריאכי" תורכי.

.

הרכבו של השיקוי השתנה מאיזור לאיזור, אך ביסודו הוא מכיל מרכיבים רבים ואקזוטיים, ומיועד לטיפול במגוון רחב של חוליים, ובמיוחד במקרי הכשת נחשים. נראה שיסודו ברעיון כי בכוחם של מרכיבים אקזוטיים ממחוזות רחוקים לרפא מחלות, ולהאריך חיים. בהקשר המוסלמי, יש תפקיד חשוב למושק ברקיחת טריאק, יחד עם מרכיבים אקזוטיים מארצות המזרח הרחוק והודו. באופן דומה מתכוני דאר יאק אן טיבטיים כללו חומרים אקזוטיים מארצות המערב.


הדמיון מבחינת אופן השימוש במושק במסורות הרפואה הטיבטיות והאסלאמיות מאפשר להניח קיום קשרים תרבותיים בין שני האיזורים. עם זאת ישנם הבדלים מהותיים בין מערכות הרפואה בטיבט ובעולם האסלאם, המתבטאות בהבדלים במסורות האבחון, והטיפול, כאשר המסורת האסלאמית שואבת במידה רבה את הידע שלה מזאת היוונית, והטיבטית קרובה בשיטותיה לזאת ההודית. נראה כי הדמיון בשימוש הרפואי במושק נדד יחד עם השימוש בו כחומר גלם, והתאים עצמו למסורת הרפואית המקומית, כאשר כיוון ההתפשטות ההגיוני הוא מטיבט והודו לעולם האסלאם.

ספר רפואה פרסי. המאה ה-13.
ספר רפואה פרסי. המאה ה-13.
ספר רפואה טיבטי, ככל הנראה מועתק ממקור מן המאה ה-12.
ספר רפואה טיבטי, ככל הנראה מועתק ממקור מן המאה ה-12.

המסחר במושק מדגים יפה מקרה בחן של האופן בו נלווים אל דרכי המסחר רעיונות וטכנולוגיות הקשורים בסחורות המועברות בהן. המקרה של המושק מדגיש קשרים מסחריים ותרבותיים בין העולם הטיבטי לעולם האסלאם. עם זאת, נראה כי קשרים אלו היו מוגבלים יחסית, בהשוואה לקשרים בין אזורים אחרים ונראה כי דרוש מחקר נוסף לגבי האופן בו התבצע המסחר בין האזורים והמתווכים המעורבים במסחר. העובדה כי סוחרים טיבטיים לא הרבו לצאת מעבר לשולי הרמה הטיבטית, וכי שלבים מאוחרים יותר של המסחר במושק התבצעו בין השאר דרך הודו כאזור ביניים, השפיעו על מידת החדירה של רעיונות וטכנולוגיות שימושיות בין מערב אסיה לטיבט. עם זאת, ידוע כי בעבר חדרו לטיבט ממרכז אסיה סחורות ממקור איראני, כדוגמת כלי כסף סאסאנים וסוע'דים ורעיונות כגון הבודהיזם, וכלי נשק ומוצרי מתכת טיבטיים אחרים זכו ליוקרה בשווקי מרכז אסיה, כך שמגע ישיר אינטנסיבי בין האיזורים אפשרי בהחלט גם בהמשך, ולא רק דרך הפריזמה של המסחר במושק.

מבחינת הקשר תרבותי, כרונולוגי וגאוגרפי, ניתן להתייחס ל"דרכי המושק" כנתיב משנה של דרכי המשי המפורסמות, בדומה לאופן בו הוגדרו דרכי מסחר נוספות בהן הובלו סחורות שונות בתקופות שונות כגון דרך הבשמים העוברת במדבריות המזרח התיכון, דרך התה והסוסים העתיקה  (茶马道), המחברת בין סין לטיבט, דרכי המסחר בין התרבויות המיושבות לערבה האירואסיאתית ו"הדרך הסיבירית", (Sibirsky trakt) בין סין לרוסיה בראשית התקופה המודרנית.

המסחר במושק אפשר מגעים בין תרבותיים בין הרמה הטיבטית לארצות השכנות לה, כמו גם זרימת עושר חומרי אל תוך טיבט עצמה, וייתכן שהיה מהגורמים שאפשרו את פריחת התרבות הטיבטית והגעתה להשגים אומנותיים ורוחניים ניכרים.

ארמון פוטלה. להסה, טיבט.
ארמון פוטלה. להסה, טיבט.

סוסים בעבור תה.

ישנם עמים שקשה לדמיין את תרבותם ללא הרגל שתית התה.

תה למשל, כל כך מקושר היום עם התרבות התורכית, וכל מי שביקר באיסטנבול המעטירה בוודאי חווה את הרגלי שתיית התה המפותחים של התורכים, שקשה להאמין שהתורכים הצטרפו לאומות בנות התרבות רק במהלך המאה ה-20. שתית התה קודמה על ידי משטרו של אתא תורכ בשל מחירי הקפה הגבוהים, שעלו משמעותית בעקבות נפילת האימפריה העות'מנית תנצב"ה. כך עברה אנאטוליה התורכית מבורות לנאורות.

ככל הנוגע לרמה הטיבטית, הגעת התה בישרה כנראה את סוף הכורח ללגום חמאת יאק מומסת במים חמים, ואיפשרה לגימת תה בטעם חמאת יאק מומסת. המסורת מייחסת את הבאת התה לטיבט לנסיכה הסינית וון צ'נג, בת שושלת טאנג, אשר נשלחה לטיבט להנשא לקיסר הטיבטי סונגטסן גמפו (Songtsän Gampo), מייסד האימפריה הטיבטית. כן, היתה כזאת.

Kapstein.2006.xx.Tibetan.Empire-small

סונגטסן ׁ(605-649) החל את שלטונו בכיבוש ואיחוד הרמה הטיבטית, אך לבסוף המשיך במתקפות על סין עצמה, תוך שהוא מבטיח את מעמדו בעיני חצר שושלת טאנג, ששלחה אליו בתגובה סינית אופיינית מתנות רבות, וכאמור, את אחייניתו של הקיסר. מסופר כי הנדוניה של הנסיכה כללה מספר צרורות של עלי תה, וכך נחשפה האליטה הטיבטית למשקה השמימי.

יורשיו של סונגטסן אף הרחיבו את גבולות האימפריה והביאו להתפשטותה לשטחי מרכז אסיה, ואפילו קאבול שבאפגניסתאן זכתה להכנס תחת שליטתו של מושל טיבטי. במשך כמאתיים שנה התחרו הטיבטים על השליטה באיזור כשהם נאבקים בקיסרות טאנג הסינית וכן בח'ליפות העבאסית, מאבק זה נשמר עד התפוררות הכח הטיבטי במהלך המאה התשיעית.

דאלאי מי? פרש טיבטי.
דאלאי מי? פרש טיבטי.

pic_1306328070_4

אך כאן לא במלחמות וכיבושים עסקינן, אלא בתרבות, וכידוע, בלא תה, אין תרבות.

המאה השביעית ידעה עלייה משמעותית בהיקף הסחר בין סין לטיבט, כאשר בהתאם לדפוס היחסים הנפוץ בין סין לשכנותיה, הוזרמו לטיבט מוצרי צריכה כגון אריגי משי,מתכות ומוצרי יוקרה, וכאמור ,כמויות הולכות וגדלות של תה, אשר הפך למבוקש יותר ויותר בקרב האוכלוסיה המקומית. בתמורה סיפקה טיבט לסין בעיקר את אחד הדברים היחידים שסין מעולם לא הצטיינה בגידולו-סוסים.

הסוסים של טיבט במושגים צבאיים הם לא מציאה גדולה, בטח לא בהשוואה לסוסים האגדיים של פרגאנה, ניסאה, או אפילו סוסי הפוני הקטנים אך בעלי הסיבולת של מונגוליה. אך במאה השביעית הסינים קנו סוסים מהיכן שיכלו, והסוסים של טיבט יוצאו לסין במספרים הולכים וגדלים.

תה הוא מוצר רגיש יחסית, כחומר אורגני הוא מועד להפגע על ידי תנאי איחסון לא נאותים, ושינויים אקלימיים קיצוניים. התה אשר יובא לטיבט הוא זן של הקמליה הסינית, המכונה "תה גדול עלים" (Camellia sinensis assamica), הגדל עדיין בצורתו הטבעית ביערות יונאן, וצפון מזרח הודו.

camellia sinensis assamica
camellia sinensis assamica

צורת העיבוד של התה גדול העלים נבעה מהצורך לשנע אותו בכמויות גדולות לאורך נתיבי ההימאליה, לעיתים דרך מעברי הרים בגובה של חמשת אלפים מטרים ויותר. בהתאם לכך, התה נקטף, הותסס, יובש, ונדחס לתבניות בצורות שונות, עגולות, מלבניות ואחרות, ואחר נעטף ונארז, לקראת הובלתו במעלה ההרים.

את התה הדחוס, העשוי מעלי הקמליה גדולת הפרחים, מכנים היום בסין בשם הכולל פו אר (Pǔ​ěr​chá ,普洱茶). הפו אר מחולק לשתי קטגוריות ,"שנג" (Sheng Cha 生茶), שמשמעה "חי" או "גולמי", ו"שואו",( Shou Cha 熟茶), שמשמעו "מבושל", או "בשל".

"עוגות" פו אר.
"עוגות" פו אר.

במקור היה התה הדחוס כולו שייך לקטגורית ה"שנג", כלומר תה ירוק או מחומצן קלות, אשר בהשפעת הזמן והאקלים היה עובר חימצון נוסף, איטי והדרגתי מאוד. התה המיושן קיבל צבע כהה וארומות מורכבות יותר, כבדות ומתקתקות משהו. סוגי תה אחרים,  (שכאמור מופקים כולם מצמח הקמליה הסינית), יהיו הם תה לבן, ירוק, וו לונג, או אחרים, מומלצים כולם לשתיה תוך עד כשנתיים-שלוש מרגע העיבוד. שנג פו אר הוא התה היחיד שבהגדרתו משתבח עם הזמן, לעיתים לאורך עשור שנים ויותר, ובלבד שישמר בתנאים מתאימים.

הביקוש הגובר לפו אר, והצורך לזרז את הבשלתו, הביאו בשנת 1973, להמצאת תהליך עיבוד בקטריאלי או פטרייתי אותם עוברים עליי התה, על מנת להעניק להם צבע, טעם וארומה דומה לזו של פו אר מיושן אמיתי. התהליך מורכב בעקרון מהתססה לחה בנוכחות שמרים, פטריות, או בקטריות שונות (פנצליום, אספרגילוס וכדומה) לזמן מוגבל, והתוצאה המכונה כאמור "שואו" דומה למדי לשנג פו אר מיושן.

בסין אגב, היתה לפני מספר שנים "בועת" פו אר, כאשר תחזיות שונות חזו עלייה דרמטית במחירי הפו אר שנג המיושן, מה שהוליד בולמוס קניה של "עוגות" תה דחוסות על ידי משקיעים מקומיים, לשם קצירת רווחים עתידית. אם זאת נראה כי הספקולציות היו מוגזמות למדי, והתופעה נרגעה מאז.

המסחר בתה דחוס ושאר מוצרים בין הרמה הטיבטית לסין, הולידה בסופו של דבר דרך מסחר אשר שרדה יותר מאלף שנים, עד לפיתוח דרכים מודרניות וכלי רכב ממונעים, אם כי עד היום יש בה שימוש מסויים לתושבי שולי הרמה הטיבטית. הדרך בת הכאלפיים קילומטרים, המתפתלת דרך סצ'ואן, יונאן, רכס ההימלאיה, ועד ללהסה, בירת הרמה הטיבטית, זכתה לבסוף לכינוי ההולם: דרך הסוסים והתה (茶马道).

סבלים נושאי תה דחוס.
סבלים נושאי תה דחוס.

imagesxinsrc_0706013009286753153912111142_1336637050789

את הדרך ניתן אולי להחשיב כנתיב משני של דרך המשי הידועה ממנה, אשר מסלולה המפורסם הוא זה היוצא מצפון סין, עובר דרך ארצות אסיה המרכזית, ועד למזרח התיכון ואירופה. הדרך התפצלה לדרכי משנה רבות אשר חצו תרבויות, ואיזורים אקולוגיים שונים, מערבות הים הכספי, ועד מדבריות איראן, מעמק האינדוס, ועד אנאטוליה. היו אלה דרכים אלו שאפשרו מעבר לא רק של סחורות. אלא גם מעבר של אידיאולוגיות, טכנולוגיה, ואוכלוסיות. דרך הסוסים והתה אפשרה מעבר של מוצרי צריכה חיוניים מהמרכזים העירוניים בסין לרמה הטיבטית, שבתורה היתה מקושרת למרכז אסיה, הודו, ועולם אסלאם בדרכי מסחר נוספות. נתיבים אלו איפשרו את צמיחת התרבות הטיבטית כמרכז של עושר תרבותי ורוחני ייחודי.

tea-horse-road-615